בנק לאומי ברבעון הראשון: הרווח מחזיק, אבל 2026 עברה למבחן אשראי והון
בנק לאומי פתח את 2026 עם רווח של 2.35 מיליארד ש"ח למרות מרווח ריבית שנשחק ל 1.96%. החולשה אינה בשורת הרווח לבדה, אלא בשאלה אם עמלות, יעילות והון יספיקו מול הפרשה קבוצתית גבוהה יותר וחשיפה גדלה לנדל"ן.
בנק לאומי פתח את 2026 בלי שבירת רווח, אבל גם בלי פתרון מלא לשאלה שהשאירה 2025: מה מחליף את מרווח הריבית כשהוא ממשיך לרדת. הרווח הנקי ירד רק 2.4% ל 2.346 מיליארד ש"ח, ואחרי נטרול המס המיוחד על הבנקים אף עלה, אבל NIM, מרווח הריבית הנקי, ירד ל 1.96% מול 2.35% לפני שנה ו 2.01% ברבעון הרביעי. הבנק החזיק את התוצאה דרך גידול באשראי, עמלות גבוהות יותר, הכנסות שאינן מריבית וקיצוץ הוצאות, כלומר מנוע הרווח עדיין עובד, אך עם פחות רוח גבית מהריבית. השינוי החשוב יותר הוא שהמבחן של 2026 עבר משאלת הרווח לשתי שכבות: איכות האשראי, בעיקר בבינוי ובנדל"ן, והמרווח ההוני שמאפשר גם צמיחה וגם חלוקה. ההפרשה הקבוצתית עלתה ל 264 מיליון ש"ח למרות שההוצאה הכוללת להפסדי אשראי הסתכמה ב 166 מיליון ש"ח בלבד, וניתוח הרגישות בסיכון האשראי מראה שתרחיש מאקרו חלש ב 1% יכול להוסיף כ 1.046 מיליארד ש"ח להפרשה הקבוצתית. במקביל, חלוקה של 55% מהרווח והרכישה העצמית החדשה ממשיכות לשדר ביטחון, אך הן תלויות ב CET1 שלא ירד מתחת ל 11.15% וביכולת לספוג צמיחת נכסי סיכון. הכיוון כרגע חיובי אבל פחות נוח: הבנק הראה שהרווחיות אינה נשברת עם מרווח נמוך יותר, אך הרבעונים הבאים צריכים להוכיח שהמחיר לא יגיע דרך הפרשות, הון או האטת חלוקה.
מה החברה באמת מוכרת למשקיע עכשיו
הבנק מפעיל שני מנועים שצריכים לעבוד יחד: מרווח ריבית על תיק אשראי ופיקדונות גדול, ושכבת הכנסות ויעילות שמאפשרת לרווח להחזיק גם כשהמרווח נשחק. ברבעון הראשון התיק גדל מהר: האשראי נטו לציבור עלה ל 547.8 מיליארד ש"ח מול 520.0 מיליארד ש"ח בסוף 2025, עלייה של כ 5.4% בשלושה חודשים. זה מנוע חזק, אבל הוא גם מגדיל נכסי סיכון, צורך הון ומרחיב את המקום שבו איכות האשראי יכולה להפתיע לרעה.
הניתוח השנתי של 2025 סימן את השנה הזו כשנת ייצוב והוכחה: מרווח הריבית כבר לא נשא לבד את רוב הרווח, הנדל"ן הפך למוקד חיכוך, ומבנה ההון היה צריך לתמוך גם בצמיחה וגם בחלוקה. הרבעון הראשון לא סגר את השאלות האלה, אבל הוא כן שינה את משקלן. החשש ממרווח ריבית כבר לא תיאורטי, משום שהירידה נמשכה גם אחרי הרבעון הרביעי. מנגד, הבנק הראה שיש לו שכבת פיצוי תפעולית ופיננסית טובה יותר מכפי שמספר המרווח לבדו משדר.
המרווח ירד, העמלות והיעילות מנעו שבירה
הנתון שמסביר את הרבעון אינו הירידה הקטנה ברווח הנקי, אלא העובדה שהבנק הציג רווח כמעט זהה למרות שחיקה חדה במרווח. הכנסות הריבית נטו ירדו ב 2.7% ל 3.909 מיליארד ש"ח, אבל NIM ירד ב 39 נקודות בסיס מול הרבעון המקביל. מול הרבעון הרביעי נראתה התאוששות מתונה בהכנסות הריבית נטו, מ 3.824 מיליארד ש"ח ל 3.909 מיליארד ש"ח, אך המרווח עצמו המשיך לרדת מ 2.01% ל 1.96%.
הפיצוי הגיע ממקומות אחרים. ההכנסות שאינן מריבית עלו ב 13.7% ל 1.556 מיליארד ש"ח, וחלקן מסך ההכנסות עלה ל 28.5% מול 25.4% לפני שנה. העמלות עלו ב 10.6% ל 1.129 מיליארד ש"ח, עם עלייה בעמלות ניירות ערך, פעילות מימון, מוצרי הפצה והמרות מט"ח. במקביל, הוצאות התפעול ירדו ב 8.0% ל 1.592 מיליארד ש"ח, והוצאות השכר ירדו ל 879 מיליון ש"ח מול 960 מיליון ש"ח.
לכן הרווח לפני מס דווקא עלה ב 3.0% ל 3.707 מיליארד ש"ח. הירידה ברווח הנקי נבעה בעיקר מהמס המיוחד על הבנקים: שיעור המס האפקטיבי קפץ ל 42.6% מול 35.9% לפני שנה. אחרי נטרול המס המיוחד, הרווח הנקי היה 2.604 מיליארד ש"ח מול 2.553 מיליארד ש"ח ברבעון המקביל, והתשואה להון הייתה 15.1% במקום 13.6%. זה מסביר גם את עדכון היעדים: יעד הרווח ל 2026 ירד ל 9 עד 11 מיליארד ש"ח, בעוד יעד 2027 עלה ל 10.5 עד 12.5 מיליארד ש"ח. ההנהלה מבקשת מהשוק להפריד בין מס זמני לבין כוח רווח, אבל הרבעונים הקרובים יצטרכו להראות שהכוח הזה מגיע מעמלות, יעילות ואיכות אשראי, לא רק מתזמון חשבונאי או משוק הון נוח.
ההפרשה הקבוצתית מציבה את הנדל"ן במרכז
ההוצאה הכוללת להפסדי אשראי עלתה ל 166 מיליון ש"ח מול 55 מיליון ש"ח לפני שנה. זה עדיין שיעור נמוך מאוד ביחס לתיק, 0.12%, ולכן מבט על השורה הכוללת בלבד עלול לפספס את הנקודה. מתחתיה, ההפרשה הקבוצתית הסתכמה ב 264 מיליון ש"ח, וקוזזה חלקית על ידי גבייה או שחרורים ספציפיים נטו בהיקף 98 מיליון ש"ח. במילים אחרות, הרווח נהנה מהתיק הספציפי, אבל שכבת המאקרו וההערכה הקבוצתית כבר נהייתה יקרה יותר.
האיתות החזק יותר נמצא ברגישות ההפרשה, לא רק בנתון הרבעוני. תרחיש של החמרה אחידה של 1% בפרמטרי המאקרו היה מגדיל את ההפרשה הקבוצתית בכ 1.046 מיליארד ש"ח, בעוד שיפור של 1% היה מקטין אותה בכ 385 מיליון ש"ח. זה לא אומר שהפסד כזה יגיע, אבל זה כן אומר שהסיכון אינו סימטרי: כשהמאקרו מתדרדר, ההפרשה יכולה לזוז מהר יותר ממה שנראה מתוך ההוצאה הרבעונית.
בנדל"ן התמונה עדיין תחומה, אך פחות שקטה. הניתוח הממוקד על הנדל"ן סימן בתחילת מרץ שהחיכוך מופיע קודם כל במימון פרויקטים, מבני תשלום דחויים ומהירות מכירה, ולא במשכנתאות משקי הבית לבדן. ברבעון הראשון החיכוך הזה לא הפך לאירוע אשראי רחב, אבל הוא גם לא נעלם. סיכון האשראי בענפי הבינוי והנדל"ן בישראל עלה ל 226.7 מיליארד ש"ח, האשראי הבעייתי בענפים האלה עלה ל 2.024 מיליארד ש"ח מול 1.898 מיליארד ש"ח בסוף 2025, ושיעורו עלה מעט ל 0.89% מול 0.87%.
הפרטים בתוך הענף חשובים יותר מהסך הכול. בבינוי, האשראי הבעייתי עלה ל 1.176 מיליארד ש"ח מול 1.073 מיליארד ש"ח, אך החובות שאינם צוברים ירדו ל 162 מיליון ש"ח מול 182 מיליון ש"ח. בפעילות הנדל"ן, האשראי הבעייתי עלה מעט ל 848 מיליון ש"ח, והחובות שאינם צוברים עלו ל 271 מיליון ש"ח מול 202 מיליון ש"ח. אם החיכוך יישאר בעיקר בשכבת בעייתי צובר, אפשר לראות בו לחץ מוקדם שניתן לנהל. מעבר רחב יותר לחובות שאינם צוברים ישנה את איכות הסיכון.
גם הרגולציה תומכת בזהירות. מגבלות בנק ישראל על הלוואות דיור במסלולי בלון ובולט המסובסדים על ידי קבלנים, ומשקל סיכון של 150% לפרויקטים שבהם יותר מ 25% מהדירות נמכרו עם דחיית תשלום מהותית, מכוונות למקום שבו השוק המקומי ניסה לשמר מכירות דרך תנאי תשלום נוחים. הבנק עומד במגבלות האלה, והיישום אינו מהותי ליחסי ההון שלו, אבל עצם המגבלות מחדד את נקודת המבחן: מכירות דירה בתנאי 20/80 אינן שקולות לאשראי רגיל בפרויקט שמתקדם בקצב טבעי.
החלוקה נמשכת, אבל ההון כבר קובע את הקצב
הבנק ממשיך לתעדף החזר מזומן למשקיעים, לא רק צמיחה. הדירקטוריון אישר חלוקה של 55% מהרווח ברבעון הראשון: דיבידנד במזומן של 968 מיליון ש"ח, שהם 41.25% מהרווח הנקי, ורכישה עצמית בהיקף של 322 מיליון ש"ח. במקביל אושרה תוכנית רכישה עצמית חדשה של עד 1.6 מיליארד ש"ח עד אפריל 2027, אחרי שתוכנית 2025 הושלמה במאי 2026 עם רכישה של 21.5 מיליון מניות תמורת 1.45 מיליארד ש"ח.
החלוקה נראית נוחה כל עוד מסתכלים רק על הרווח, אבל מגבלת הפעולה האמיתית היא ההון. יחס CET1 עמד על 11.74% בסוף מרץ, מול 12.05% בסוף 2025 ומול יעד פנימי של 10.85%. יחס ההון הכולל עמד על 14.07%, כמעט ללא שינוי מסוף 2025, אך רק 0.57 נקודות אחוז מעל דרישת 13.50%. נכסי הסיכון עלו ל 580.6 מיליארד ש"ח מול 561.1 מיליארד ש"ח, וכל תוספת של מיליארד ש"ח בנכסי סיכון מורידה את CET1 בכ 0.02 נקודות אחוז ואת יחס ההון הכולל בכ 0.03 נקודות אחוז.
הניתוח על מבנה ההון סימן את ההון הכולל כשכבה הצפופה יותר, והרבעון הראשון מאשר את זה. רובד 2 גדל ל 13.5 מיליארד ש"ח מול 11.4 מיליארד ש"ח בסוף 2025, ולכן יחס ההון הכולל לא נשחק למרות העלייה בנכסי הסיכון. זה מהלך חשוב, אבל הוא גם אומר שהחלוקה נשענת על ניהול פעיל של מבנה ההון ולא רק על עודף רווח. תוכנית הרכישה העצמית כוללת תנאי עצירה ברור אם יחס CET1 האחרון שפורסם יירד מתחת ל 11.15%, כך שהמרווח בין 11.74% לבין נקודת העצירה הוא כבר מספר שהשוק יצטרך לעקוב אחריו.
הרבעון הראשון מחזק את המסקנה שהבנק עדיין נמצא בצד החזק של המערכת, אבל גם מחדד את נקודת התורפה של 2026. רווח של 2.346 מיליארד ש"ח ותשואה להון של 13.6% בסביבה של מס מיוחד, ירידת מרווח והפרשה קבוצתית גבוהה יותר הם נתונים טובים. אחרי נטרול המס המיוחד, התשואה להון הייתה 15.1%, ולכן קשה לטעון שהבנק נשבר. הטענה המדויקת יותר היא שהרווחיות מחזיקה כרגע בזכות שילוב רחב יותר של מקורות, לא בזכות מרווח ריבית נוח.
השלב הבא ייקבע בשלושה מבחנים: האם NIM מתייצב סביב הרמות הנוכחיות או ממשיך לרדת גם כשהאשראי גדל, האם ההפרשה הקבוצתית והחיכוך בנדל"ן נשארים בשכבת זהירות מוקדמת או מתחילים להפוך להפסדים ספציפיים, והאם CET1 נשאר מספיק רחוק מנקודת העצירה של הרכישה העצמית כדי לאפשר חלוקה בלי להאט את צמיחת התיק. אם שלושתם יעבדו, הרבעון הראשון ייראה כמו התחלה סבירה לשנת מעבר. אם אחד מהם יזוז לרעה, השוק יפסיק להתמקד בשאלה אם הרווח גבוה ויתחיל להתמקד במחיר שהבנק משלם כדי לשמור עליו.
גילוי נאות: הניתוח באתר תל אביב לעומק הוא תוכן מידע, מחקר ופרשנות כללית בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ השקעות, שיווק השקעות, המלצה או הצעה לקנות, למכור או להחזיק נייר ערך כלשהו, ואינו מותאם לצרכים או לנתונים של קורא מסוים.
הכותב, בעלי האתר או גורמים הקשורים אליהם עשויים להחזיק, לקנות, למכור או לבצע פעולות בניירות הערך או בנכסים פיננסיים הקשורים לחברות הנדונות, לפני או אחרי פרסום הניתוח, ללא הודעה מוקדמת וללא עדכון בדיעבד. אין לראות בפרסום הניתוח הצהרה בדבר קיומה או אי-קיומה של החזקה כלשהי.
ייתכנו טעויות, חוסרים או שינויי מידע לאחר מועד הפרסום. לפני קבלת החלטה יש לבדוק את הדיווחים הרשמיים ומקורות המידע המקוריים.