נתיבי הגז 2025: הרווח נשחק, אבל ניצנה והארכת הרישיון מחזקות את כרית הביטחון לשנות ההקמה

היכרות עם החברה

נתיבי הגז אינה מוכרת גז, אינה מחזיקה במאגרים ואינה חשופה למחירי הסחורה. היא מפעילת תשתית ההולכה של משק הגז בישראל, מונופול טבעי הפועל תחת רישיון, שניזון בעיקר מתעריפי קיבולת והזרמה ומדמי חיבור הנפרסים לאורך חיי המתקנים. מאחר שהחברה רשומה בבורסה דרך סדרות אג"ח בלבד, נכון לבחון אותה לא כחברת צמיחה, אלא כפלטפורמת תשתית שמנהלת במקביל רגולציה, פרויקטי ענק, חוב ציבורי ותזרים מלקוחות שמממנים מראש חלק מההתרחבות.

על פניו, 2025 נראית כמו שנת נסיגה. סך ההכנסות ירד ב 7% ל 1.131 מיליארד ש"ח, הרווח התפעולי צנח ב 25% ל 440.5 מיליון ש"ח, הרווח הנקי התכווץ ב 16% ל 269.4 מיליון ש"ח, וה EBITDA ירד לכ 933 מיליון ש"ח לעומת כ 1.061 מיליארד ש"ח אשתקד. הסיבות ברורות: קיטון בהכנסות היצוא תחת הסכם הגישור עם שברון, ירידת תעריף ההולכה שנכנסה לתוקף ביולי 2024, והוצאות חריגות עקב המלחמה והעיכובים בהנחת הקווים הימיים.

אבל זו תמונה חלקית. מתחת לשורת הרווח, נתיבי הגז בנתה ב 2025 כרית פיננסית חזקה בהרבה. התזרים מפעילות שוטפת זינק ל 1.956 מיליארד ש"ח, היתרות הכספיות הזמינות תפחו לכ 1.927 מיליארד ש"ח, ההון החוזר קפץ ל 1.036 מיליארד ש"ח, הלוואת חח"י נפרעה במלואה ביוני 2025, והחברה חותמת את השנה עם יחס כיסוי חוב (ADSCR) של 4.5, הרחק מעל רף המינימום של 1.1. במקביל, ההכנסות מראש לזמן קצר וארוך צמחו יחד לכ 2.856 מיליארד ש"ח, לעומת 1.803 מיליארד ש"ח בשנה הקודמת. המשמעות היא שהלקוחות כבר הזרימו כסף למערכת, אך ההכרה החשבונאית בו טרם עברה במלואה דרך דוח הרווח וההפסד.

זהו לב העניין. 2025 היא שנה שבה נתיבי הגז מציגה חולשה ברווח המדווח, אך מפגינה עוצמה ביכולתה לממן את גל ההקמות הבא. צוואר הבקבוק עבר משלב המימון לשלב הביצוע. לחברה תוכנית פיתוח מאושרת בהיקף של כ 5 מיליארד ש"ח, מתוכה הושקעו כבר כ 1.8 מיליארד ש"ח. כעת היא נכנסת לשנים שבהן פרויקטים כמו קו ניצנה, הקווים הימיים והכפלת המקטעים חייבים להתקדם בשטח, בתוך סביבה ביטחונית, רגולטורית ולוגיסטית מאתגרת בהרבה. אם הפרויקטים יתקדמו כמתוכנן, המאזן שנבנה ב 2025 יתברר כהכנה מדויקת לשלב הביצוע. מנגד, אם העיכובים והחריגות בתקציב יימשכו, אותה איתנות פיננסית תתגלה ככרית ביטחון זמנית בלבד.

אירועים וטריגרים

קו ניצנה חיזק את המאזן, אך טרם תורגם לרווח תפעולי

האירוע החשוב ביותר של 2025 אינו עוד תחנת PRMS שהופעלה, אלא המעבר של קו רמת חובב - ניצנה משלב התכנון לשלב המימון והביצוע. בספטמבר ובאוקטובר 2025 חתמה החברה על הסכמי הולכה עם שברון (עבור לוויתן ותמר) ועם אנרג'יאן, לאחר שרשות הגז עדכנה את הקצאות הקיבולת בקו. עד סוף 2025 כבר התקבל מהיצואנים כ 1 מיליארד ש"ח, והנספח המסחרי מגדיר תקציב חיבור של כ 2 מיליארד ש"ח שישולם לפי אבני דרך. זוהי נקודה קריטית: היצואנים הם אלו שמממנים את הקו, ולכן הלחץ על מאזן החברה מתון יחסית. עם זאת, ההכנסה השנתית המהותית מהקו צפויה להתחיל רק ב 2029, אז מעריכה החברה הכנסות של כ 180 מיליון ש"ח בשנה. כלומר, קו ניצנה תורם כעת למימון ולנזילות, הרבה לפני שהוא מתורגם במלואו לרווחיות שוטפת.

הארכת הרישיון משפרת את התמונה החשבונאית לשנים הבאות

ב 20 בנובמבר 2025 הוארך רישיון ההולכה של החברה עד 31 ביולי 2049. כלכלית, זו אינה רק תוספת זמן. החברה מעריכה כי המהלך יגדיל את הרווחיות השנתית שלה עד 2034 בטווח של 160 עד 180 מיליון ש"ח נטו ממס, הודות לירידה חזויה בהוצאות הפחת שתקזז את הירידה הצפויה בהכנסות מדמי חיבור. זוהי נקודה שקל לפספס, שכן ב 2025 עצמה טרם נרשמה השפעה מהותית. המשמעות היא שהתוצאות הנוכחיות עדיין חלשות, אך הבסיס החשבונאי לשנים הבאות התחזק משמעותית.

הקווים הימיים מהווים את מבחן הביצוע המיידי

בקו הימי אשדוד - אשקלון חודשו העבודות ביולי 2025 לאחר עצירה ממושכת, אך להערכת החברה השלמת הפרויקט, המתוכננת לרבעון השני של 2026, עלולה להתעכב אם מבצע "שאגת הארי" יתארך. בקו הימי חדרה חודשו העבודות בספטמבר 2025, אך הוקפאו שוב עם התחדשות הלחימה, והחברה כבר צופה עיכוב ביחס למועד שנקבע ברישיון. נתונים אלה קריטיים, משום ששוק ההון אינו זקוק כעת להוכחות נוספות לביקוש לגז, אלא להוכחה שהחברה והקבלנים מסוגלים להשלים את התשתיות בזמן.

חילופי ההנהלה והחלטות הרגולציה הם גורמי רקע

ב 21 בינואר 2026 אישר הדירקטוריון את מינויו של קובי נודלמן למנכ"ל, בכפוף לאישור השרים והוועדה לבדיקת מינויים. זה אינו טריגר השקעה בפני עצמו, אך בשנות ביצוע עמוסות, רצף ניהולי הוא קריטי. באותו חודש פרסמה מועצת הגז את החלטות התעריף לשנת 2026, הכוללות תעריף מערכתי של 0.0038 ש"ח ליחידת mmBTU. להערכת החברה, להחלטה על תעריף הולכה לא רציפה ליצוא לא צפויה להיות השפעה מהותית. לכן, אלו הם טריגרים חשובים, אך משניים ביחס לאתגרי ההקמה.

יעילות, רווחיות ותחרות

הגורמים האמיתיים לשחיקה ברווחיות

השחיקה ב 2025 אינה נובעת מחולשה כללית בביקוש המקומי. ההכנסות מקיבולת והזרמה ירדו ב 10% ל 982.1 מיליון ש"ח, אך בחינת הרכיבים מעלה כי הפגיעה הגיעה משלושה מוקדים ספציפיים: קיטון של כ 102 מיליון ש"ח בהכנסות היצוא תחת הסכם הגישור עם שברון, ירידה של כ 76 מיליון ש"ח בעקבות עדכון תעריף ההולכה ביולי 2024, ואובדן של כ 14 מיליון ש"ח עקב עצירה זמנית של הזרמת הגז ממאגרי כריש ולוויתן בשל המצב הביטחוני. מנגד, החברה רשמה תוספת של כ 68 מיליון ש"ח מחיבור אתרים חדשים והגדלת קיבולת ללקוחות קיימים (בעיקר אלון תבור, אורות רבין ורוטנברג), ועוד כ 30 מיליון ש"ח מהצמדה למדד. המסקנה היא שמנועי הליבה המקומיים יציבים, אך הם טרם צמחו מספיק כדי לפצות על הפגיעה ביצוא ובתעריף.

גם סעיף דמי החיבור אינו משקף צמיחה חלקה. ההכנסות בסעיף זה עלו ב 19% ל 149.2 מיליון ש"ח, אך החברה מייחסת את השיפור, בין היתר, להחזר דמי חיבור בתקופה המקבילה בגין גמר חשבון לקו היצוא לירדן צפון, ולהפשרת הכנסות מתחנות שהופעלו. יש לנתח שורה זו בזהירות, שכן קצב גביית המזומנים מדמי חיבור שונה מהותית מקצב ההכרה בהם כהכנסה בדוח.

עלויות ההקמה כבר מכבידות על שולי הרווח

הרווח הגולמי נשחק ל 528.6 מיליון ש"ח לעומת 629.5 מיליון ש"ח אשתקד, ושיעורו ירד ל 47% מ 52%. הוצאות ההפעלה (בנטרול פחת) דווקא ירדו קלות לכ 113 מיליון ש"ח, אך חיסכון זה התקזז מול סעיפים אחרים. הוצאות הפחת וההפחתות טיפסו ל 489.2 מיליון ש"ח, והוצאות ההנהלה והכלליות זינקו ב 22% ל 42.6 מיליון ש"ח, עלייה שהחברה מייחסת להוספת תקנים, פרישת עובדים ועדכוני שכר. נספח רשות החברות מאשר כי עלויות המטה קפצו ב 31.5% ל 29.8 מיליון ש"ח, ומצבת כוח האדם במטה עלתה מ 47 ל 49 תקנים.

הנתון הבולט יותר הוא ההוצאות האחרות, שזינקו ל 46.8 מיליון ש"ח לעומת 10.5 מיליון ש"ח בשנה הקודמת. כאן החברה קושרת ישירות בין המלחמה לכלכלת הפרויקטים: שימור זמינות של קבלן זר, עלויות פינוי והחזרת אוניית עבודה, וכן ביטוח ואחסון צנרת לקווים הימיים. זהו בדיוק השלב שבו פרויקט תשתית לאומי הופך מ"פוטנציאל צמיחה" למבחן של משמעת ביצוע. כל עוד הנחת הקווים מתעכבת, חלק מהעלויות נרשם באופן מיידי, בעוד שההכרה בהכנסות נדחית לעתיד.

היעדר תחרות מול ריכוזיות לקוחות

כמונופול ההולכה היחיד בישראל, נתיבי הגז אינה מתמודדת עם מתחרים תפעוליים. מה שמחליף את התחרות הקלאסית הוא ריכוזיות גבוהה של לקוחות ותלות מוחלטת ברגולטור. ב 2025, שברון הייתה אחראית ל 25% מהכנסות החברה, וחברת החשמל (חח"י) ל 22%. בפילוח מגזרי, יצרני חשמל פרטיים ומפעלים תרמו 38% מההכנסות, יצוא הגז 35%, וחח"י 22%. לזהות הלקוחות יש משמעות: שברון היא גם לקוח יצוא מהותי וגם שותפה מרכזית בהקמת תחנת הדחיסה בניצנה; חח"י נותרה עוגן ביקוש מקומי משמעותי, גם כאשר משק החשמל נפתח ליצרנים פרטיים.

המשמעות היא שחפיר המגן של החברה עמוק מאוד, אך הוא אינו מנטרל את התנודתיות. כאשר הכנסות היצוא נשחקות או כשמועצת הגז חותכת תעריפים, לחברה אין "שוק חלופי" לפצות על כך. היא נותרת תלויה באותה תשתית פיזית, רק עם תמהיל לקוחות משתנה.

תזרים, חוב ומבנה הון

תמונת המזומן הכוללת חשובה יותר מהתזרים השוטף

בניתוח נתיבי הגז, יש לבחון תחילה את תמונת המזומן הכוללת, ולא להתמקד בנתון תזרימי בודד. בשנה זו, המבחן אינו רק כושר ייצור המזומנים השוטף, אלא מרווח התמרון הפיננסי של החברה לקראת גל ההקמות. מנקודת מבט זו, החברה מציגה איתנות מרשימה: תזרים מפעילות שוטפת של 1.956 מיליארד ש"ח, תזרים שלילי מפעילות השקעה של 620.6 מיליון ש"ח, תזרים שלילי מפעילות מימון של 493.3 מיליון ש"ח, ועלייה נטו של 842.5 מיליון ש"ח ביתרות המזומנים.

עם זאת, יש לדייק בקריאת הנתונים. החברה מבהירה כי הזינוק בתזרים מפעילות שוטפת נובע בעיקר מתקבולי דמי חיבור בגין קו ניצנה, בסך של כ 1 מיליארד ש"ח. מבחינת תזרים המזומנים עולה כי העלייה בהכנסות מראש תרמה 1.002 מיליארד ש"ח. כלומר, המזומנים שנכנסו לקופה ב 2025 אינם משקפים שיפור מקביל בכושר ייצור המזומנים השוטף של העסק. זהו מימון מוקדם מצד הלקוחות, שמפחית את צורכי האשראי של החברה, אך אינו משנה את העובדה שהרווח המדווח נשחק ושההכנסות מהנכס יוכרו על פני שנים ארוכות.

אין בכך כדי להעביר ביקורת על החברה. נהפוך הוא, במודל של תשתית הולכה, הקדמת מימון מצד יצואנים היא מנגנון בריא. אך יש לפרש זאת נכון: נתיבי הגז קנתה לעצמה זמן וגמישות פיננסית, אך לא קפצה למדרגת רווחיות חדשה.

החוב הצטמצם, הלחץ המימוני המיידי נמוך

בגזרת החוב, מצבה של החברה ב 2025 טוב בהרבה מכפי שמשתקף בשורת הרווח. יתרת איגרות החוב ירדה ל 2.611 מיליארד ש"ח מ 2.894 מיליארד ש"ח. החלויות השוטפות של האג"ח קטנו ל 291.1 מיליון ש"ח, והחברה פרעה במלואה את הלוואת חח"י ביוני 2025, כך שלא נותרה לה יתרה שוטפת בסעיף זה. כמו כן, החברה מציינת כי אין לה אשראי מתאגידים בנקאיים.

רמת הנזילות השתפרה בהתאמה: היחס השוטף עלה ל 2.03 לעומת 1.40, ההון החוזר צמח ל 1.036 מיליארד ש"ח לעומת 340 מיליון ש"ח, והיתרות הכספיות הזמינות עומדות על כ 1.927 מיליארד ש"ח. החברה מגדירה יתרות אלו כמזומנים, פיקדונות קצרים וניירות ערך סחירים שאינם משועבדים או משמשים כפיקדון לחח"י. מדובר בכרית נזילות אפקטיבית, ולא במזומן כלוא.

גם בגזרת אמות המידה הפיננסיות (קובננטים) התמונה נוחה. יחס כיסוי החוב (ADSCR) עמד בסוף 2025 על 4.5, הרחק מעל דרישת המינימום של 1.1, והחברה מבהירה כי לאף אחד מהמלווים אין עילה להעמדת החוב לפירעון מיידי. בנוסף, בחשבונות הנאמנות של האג"ח מופקדים כ 178 מיליון ש"ח. לפיכך, שאלת המפתח כיום אינה "האם החוב יכביד על החברה", אלא "האם התייקרויות ועיכובים בהקמה ישחקו בהמשך את מרווח הביטחון הזה".

חלוקת הדיבידנד: איתות חיובי לצד מבחן משמעת

בנובמבר 2025 הכריז הדירקטוריון על חלוקת דיבידנד של 120 מיליון ש"ח, בגין רווחי 2024, אך עד למועד פרסום הדוחות טרם התקבל אישור רשות החברות. מהלך זה משדר מסר כפול. מחד גיסא, עצם ההכרזה מעידה כי הדירקטוריון סבור שהמאזן חזק דיו. מאידך גיסא, 2025 נהנתה מכך שבניגוד ל 2024, לא חולק בפועל דיבידנד של 222 מיליון ש"ח. ככל שהחברה תעמיק לתוך שנות הקמה אינטנסיביות, השאלה לא תהיה רק אם יש ביכולתה לחלק דיבידנד, אלא אם זהו סדר העדיפויות הנכון להקצאת ההון.

תחזיות וצפי קדימה

הנקודה המרכזית כאן אינה יעד הכנסות ספציפי, אלא אופי התקופה שאליה נכנסת נתיבי הגז. 2026 מסתמנת כשנת מעבר תפעולית, ולא כשנת פריצה. לפני שצוללים לפרטים, אלו ארבע המסקנות המרכזיות העולות מהתוצאות:

• המאזן כבר עבר לשלב הבא, דוח הרווח והפסד עדיין לא. החברה גייסה ב 2025 מימון לקוחות משמעותי, אך חלק ניכר מהכלכלה של הפרויקטים טרם הוכר כהכנסה.
• הארכת הרישיון מספקת רוח גבית, אך באופן מדורג. ב 2025 טרם נרשמה השפעה מהותית, אך החל מהשנים הבאות המהלך צפוי לשפר את הרווחיות החשבונאית.
• קו ניצנה הוא כרגע פרויקט מימון והקמה, לא מנוע רווח. החברה צופה הכנסות של כ 180 מיליון ש"ח בשנה רק החל מ 2029.
• השנים 2026 עד 2028 ייבחנו דרך עמידה בלוחות זמנים ותקציבים, ולא דרך ציפייה לזינוק פתאומי ברווח הנקי.

אופי השנה שלפנינו

אם צריך לאפיין את 2026, הרי שזוהי שנת גישור ביצועית. בסיס הנכסים התרחב, הרישיון הוארך, מימון היצואנים הוקדם, והחוב לטווח הקצר נשלט. ועדיין, החברה אינה נכנסת לשנה שבה כל אלו יתורגמו מיד לזינוק ברווח. ההכנסות מהסכם הקבע ליצוא למצרים, על בסיס תעריפי יולי 2024, צפויות להסתכם בכ 130 מיליון ש"ח בשנה מהקיבולת הבסיסית, אך 2025 כבר הוכיחה שהיצוא אינו מספק הגנה הרמטית. כאשר הסכם הגישור עם שברון הסתיים והתעריף עודכן כלפי מטה, השורה העליונה נפגעה במהירות.

מה שצריך לבחון ברבעונים הקרובים אינו רק את שורת ההכנסות, אלא את קצב ההתקדמות של הנכסים שטרם החלו להניב תזרים. ברבעון הרביעי של 2025 סך ההכנסות כבר ירד ל 254.5 מיליון ש"ח לעומת 304.8 מיליון ש"ח ברבעון הראשון, והרווח הנקי עמד על 48.1 מיליון ש"ח. אלו אינם מספרים של חברה במשבר, אך הם גם לא מעידים על כך שהחברה כבר התאוששה מהשחיקה של 2025.

היעדים הקריטיים לרבעונים הקרובים

המבחן הראשון הוא הביצוע. הקו הימי אשדוד - אשקלון, הקו הימי חדרה והכפלת נשר - שורק חייבים להציג התקדמות ממשית, ללא רצף נוסף של דחיות. כל עיכוב נוסף יפגע לא רק בתקציב, אלא גם באמון השוק ביכולתה של החברה לתרגם את כרית הנזילות לתשתיות פעילות.

המבחן השני הוא קו ניצנה. החברה כבר גבתה כ 1 מיליארד ש"ח מהיצואנים, אך המלאכה טרם הושלמה. יש לוודא שהחברה עומדת באבני הדרך, שקליטת המימון מתקדמת בהתאם להקצאות, וששברון מצליחה להקים את תחנת הדחיסה כנדרש בהסכם. ללא התקדמות זו, 2025 תיזכר כשנה שבה המזומנים נכנסו לקופה בטרם הבשילה הוודאות התפעולית.

המבחן השלישי הוא איכות הפיצוי בשוק המקומי. החברה כבר הוכיחה שחיבור אתרים חדשים והגדלת קיבולת יכולים למתן את הפגיעה ביצוא ובתעריף. כעת יש לבחון אם מדובר במגמה מתמשכת או בקיזוז חלקי וחד פעמי. אם ההכנסות המקומיות ימשיכו לצמוח והפרויקטים המשלימים של חח"י יושלמו, 2025 תסתמן כתחתית רווחית זמנית. אם לא, תזת ההשקעה תחזור להיות רגישה יותר להחלטות הרגולטור ולהיקפי היצוא.

הנקודה העיוורת של שוק האג"ח

משקיעים שיתמקדו רק בשחיקה ברווח עלולים להחמיץ את השיפור במבנה המימון. מנגד, מי שיסתנוור מזינוק התזרים עלול לשכוח שחלק ניכר ממנו נגבה מראש. הפרשנות המאוזנת משלבת בין השניים: נתיבי הגז יצרה לעצמה מרווח ביטחון משמעותי, אך כעת כובד המשקל עובר מאיכות המימון לאיכות הביצוע. זוהי נקודת פתיחה טובה מכפי שמשתקף בשורת הרווח, אך היא עדיין דורשת הוכחות בשטח.

סיכונים

הסיכון הראשון הוא רגולטורי מובהק. עדכון תעריף ההולכה ביולי 2024 כבר גרע כ 76 מיליון ש"ח מהכנסות 2025. בחברה הפועלת כמונופול, הרגולטור הוא הגורם בעל ההשפעה המהירה והדרמטית ביותר על המודל הכלכלי.

הסיכון השני הוא גיאופוליטי וקשור ליצוא. היצוא היווה 35% מהכנסות החברה ב 2025, ושברון לבדה תרמה 25% מהמחזור. החברה מבהירה כי במקרה של הפסקת יצוא הגז מלוויתן ומתמר למצרים, שברון רשאית לבטל את הסכם ההולכה, בכפוף למנגנון פיצוי מוקדם. אין פירוש הדבר שההכנסות ייחתכו באבחה אחת, אך זוהי תזכורת לכך שהכנסות היצוא אינן חסינות לחלוטין.

הסיכון השלישי הוא סיכון ביצוע. הקווים הימיים כבר המחישו עד כמה מלחמה, תלות בקבלנים זרים ועיכובים באישורים רגולטוריים יכולים לשבש לוחות זמנים. החברה מציינת מגבלה חיצונית נוספת: פגיעה בהיצע ועליית מחירים עקב הגבלות על יבוא צנרת מטורקיה. זו אינה הערת שוליים, אלא בדיוק סוג החסמים שעלולים להפוך פרויקט מתוקצב היטב ליקר ואיטי מהמתוכנן.

הסיכון הרביעי נוגע למימון עתידי. על פי הסכם המסגרת עם המדינה, גיוס חוב נוסף, לרבות מסגרות אשראי וערבויות, כפוף לאישור החשב הכללי. כל עוד קופת המזומנים מלאה, סיכון זה נראה תיאורטי. אולם, אם העלויות יאמירו או שלוחות הזמנים יידחו משמעותית, דרישת האישור עלולה להפוך לחסם ממשי.

מסקנות

נתיבי הגז מסכמת את 2025 עם שורת רווח חלשה יותר, אך עם מאזן איתן מבעבר. מה שתומך בתזה כרגע הוא כרית נזילות עבה, קיטון בחוב לטווח קצר, פירעון מלא של הלוואת חח"י והקדמת תשלומים מצד היצואנים. מה שמעיב על התמונה הוא שהמזומנים הללו טרם תורגמו לתשתיות מניבות, בעוד שהקווים הימיים ופרויקטי היצוא מתנהלים בסביבה ביטחונית ורגולטורית מורכבת. בטווח הקצר והבינוני, שוק האג"ח יתמקד פחות ברווחיות ההיסטורית ויותר בקצב ההקמה, בעמידה בתקציבים ובלוחות הזמנים.

התזה הנוכחית: 2025 מעבירה את המיקוד בנתיבי הגז משאלת המימון לאתגר הביצוע.
מה השתנה: כרית המזומנים, ההכנסות מראש והארכת הרישיון שיפרו את נקודת הפתיחה לשנים הבאות, גם אם תוצאות 2025 עצמן נראות פושרות.
תזת הנגד: אם העיכובים והחריגות בתקציב יימשכו, המזומנים מקו ניצנה יתבררו כמקדמה על פרויקט מתמשך מדי, ולא כבסיס לצמיחה בת קיימא.
מה עשוי לשנות את תגובת השוק: השלמה אמינה של הקווים הימיים, עמידה באבני הדרך של קו ניצנה, והמשך צמיחה בהכנסות המקומיות שתקזז את שחיקת היצוא.
למה זה חשוב: מכיוון שבחברת תשתית, ערך אמיתי נוצר לא רק בעת גביית המזומנים, אלא כאשר ההון מומר לנכס פעיל המייצר רווחיות יציבה.

ב 2 עד 4 הרבעונים הקרובים, נתיבי הגז תידרש להוכיח שלושה דברים: שהקווים הימיים אכן מתקדמים בשטח, שקו ניצנה עומד באבני הדרך ומימון היצואנים ממשיך לזרום, ושהכנסות ההולכה המקומיות ממשיכות לפצות על השחיקה ביצוא ובתעריף. אם תעמוד ביעדים אלו, 2025 תיזכר בדיעבד כשנת היערכות מוצלחת. אם לא, השוק יחזור לבחון את כרית המזומנים וישאל אם היא בסך הכל קנתה לחברה עוד קצת זמן.