חברת החשמל מול התחרות באספקה: מתי נטישת הלקוחות הופכת לבעיה כלכלית אמיתית?

מה ניתוח ההמשך מבודד

הניתוח הקודם כבר הראה שהתחרות במקטע האספקה מתקדמת בקצב מהיר יותר מהפגיעה בתוצאות המאוחדות של החברה. ניתוח זה מתמקד במנגנון הכלכלי שמאחורי הפער: מדוע במקטע האספקה המדד הקריטי הוא מספר הלקוחות הנוטשים ולא רק היקף צריכת החשמל, ומדוע הפגיעה במגזר כבר מוחשית, אף שברמת הקבוצה היא כמעט ואינה מורגשת.

המשתנה המרכזי כאן אינו הקוט"ש, אלא הלקוח. הכנסות החברה מאספקה נגבות כתשלום קבוע שאינו תלוי בהיקף הצריכה. משום כך, המעבר למספקים פרטיים שוחק בראש ובראשונה את מצבת הלקוחות של מקטע האספקה, ורק בשלב מאוחר יותר מחלחל במלואו לדוחות המאוחדים.

נתוני סוף 2025 ותחילת 2026 משרטטים את הבעיה בבירור. בשוק פועלים כיום 50 מספקים וירטואליים בעלי רישיון, היקף האנרגיה שמכרו המספקים הפרטיים הגיע ל כ 24,160 מיליון קוט"ש, ומספר מקומות הצרכנות שנוידו אליהם במצטבר עמד על כ 342.7 אלף בסוף 2025. בדיווח מ 20 בינואר 2026 עדכנה החברה כי נכון ל 1 בינואר 2026, כ 360 אלף לקוחות כבר עברו למספקים פרטיים. זו כבר מזמן אינה תחרות שולית.

מכאן נגזרת התזה המרכזית:

• הפגיעה הכלכלית במקטע האספקה נמדדת בראש ובראשונה בקצב ניוד הלקוחות, ולא בקצב הירידה בצריכת החשמל.
• הבעיה כבר משתקפת בביאור המגזרים, גם אם השפעתה על הקבוצה כולה עדיין מוגבלת.
• עדכון התעריף בינואר 2026 נועד לתקן עיוות תמחורי, ואינו מהווה מנוע צמיחה חדש.
• חברת החשמל עדיין רחוקה מהסף המאפשר לה להתחרות בפועל במקטע המתח הנמוך, כך שהאסימטריה הרגולטורית נותרה בעינה.

סופרים לקוחות, לא רק קוט"ש

כדי להבין מדוע הבעיה הופכת לכלכלית בשלב כה מוקדם, יש לבחון את מבנה ההכנסות. רכיב ההכנסות מאספקה נגבה כתשלום קבוע שאינו תלוי בהיקף הצריכה. לכן, מצבת הלקוחות קריטית יותר ממגמת הצריכה הכוללת. זהו הבדל מהותי בהשוואה לבחינה של התוצאות המאוחדות, שבהן הנטייה היא להתמקד בקוט"ש, בתעריף הממוצע וברווח הכולל.

שנת 2025 ממחישה זאת היטב. מספר לקוחות החברה ירד ל כ 2.852 מיליון, לעומת כ 2.987 מיליון בסוף 2024, ירידה של כ 4.5%. באותה שנה, צריכת החשמל הכוללת ירדה מ כ 48,692 מיליון קוט"ש ל כ 47,303 מיליון קוט"ש, ירידה של כ 2.9% בלבד. כלומר, מצבת הלקוחות נשחקה בקצב מהיר יותר מנפח הצריכה הכולל.

הפער הזה קריטי, שכן משמעותו היא שהמעבר למספקים פרטיים אינו מתורגם באופן ישיר לירידה מקבילה בנפח הצריכה. המשמעות הנגזרת מכך היא שמקטע האספקה נשחק מוקדם יותר מכפי שמשתקף בתוצאות המאוחדות.

גם השינוי בהרכב הצריכה תומך במגמה זו. חלקו של המגזר הביתי בצריכת החשמל ירד ל 44.8% ב 2025, לעומת 47.4% ב 2024, בעוד שמשקלם של המתח הנמוך העסקי, המתח הגבוה, המתח העליון, חברת החשמל מזרח ירושלים והרשות הפלשתינאית עלה. אין בכך כדי לקבוע שכל לקוח נוטש הוא צרכן ביתי קטן, אך הנתונים מחזקים את המסקנה כי הירידה במספר הלקוחות מהירה יותר מהירידה בסך צריכת האנרגיה.

כאן בדיוק טמון הסיכון בפרשנות שגויה של המצב. בחינה בלעדית של הירידה בשיעור 2.9% בצריכת החשמל עלולה להוביל למסקנה שהמעבר למספקים פרטיים עדיין אינו מאיים. אולם במקטע האספקה, שבו החיוב ללקוח הוא קבוע, ירידה של 4.5% במספר הלקוחות משנה לחלוטין את התמונה הכלכלית.

הפגיעה במגזר מוחשית, אך נבלעת בתוצאות הקבוצה

החברה מציינת כי רכיב ההכנסות מאספקה מהווה כיום כ 2.4% בלבד מסך הכנסותיה. עובדה זו מסבירה מדוע ברמת הקבוצה, התחרות באספקה עדיין נראית כאירוע נשלט. אך דווקא משום כך יש לצלול לביאור המגזרים, שם הפגיעה כבר גלויה לעין.

בשנת 2025 צמחו הכנסות מגזר האספקה ל 567 מיליון ש"ח, לעומת 517 מיליון ש"ח ב 2024. על פניו, המגמה נראית חיובית. אלא שמתחת לשורת ההכנסות, הוצאות המכירה והשיווק זינקו ל 504 מיליון ש"ח לעומת 433 מיליון ש"ח, הוצאות ההנהלה והכלליות טיפסו ל 93 מיליון ש"ח לעומת 84 מיליון ש"ח, והוצאות הפחת עלו ל 67 מיליון ש"ח לעומת 55 מיליון ש"ח. כתוצאה מכך, ההפסד המגזרי העמיק ל 84 מיליון ש"ח ב 2025, בהשוואה ל 24 מיליון ש"ח ב 2024.

זוהי ליבת התזה. התחרות באספקה כבר מחוללת פגיעה כלכלית של ממש, אך היקפה עדיין קטן מכדי להטות את הכף עבור החברה כולה. באותה שנה, סך הרווח המגזרי של החברה עלה ל 4,667 מיליון ש"ח, לעומת 4,608 מיליון ש"ח. לכן, בחינה של התמונה המאוחדת בלבד עלולה להסתיר את השחיקה המהירה במקטע האספקה.

ההסבר לכך פשוט: זהו מקטע שולי יחסית במונחי הכנסות קבוצתיות, אך הוא נושא על גבו מערך שירות, גבייה, מוקדים, הפקת חשבונות ופעילות תפעולית. עלויות אלו אינן מתכווצות באותו קצב שבו הלקוחות נוטשים למספקים פרטיים. משום כך, גם תוספת של 50 מיליון ש"ח להכנסות המגזר לא הספיקה כדי לבלום את ההחמרה החדה בהפסד.

שורש הבעיה: התעריף הישן מנותק ממבנה העלויות

הנקודה המרכזית היא שהחברה כבר אינה מתייחסת למעבר למספקים פרטיים כאל איום תחרותי בלבד, אלא כאל עיוות תמחורי. החברה מבהירה כי מבנה תעריף האספקה הנוכחי אינו משקף את מבנה ההוצאות שלה, וכי נטישת הלקוחות מסבה לה אובדן הכנסות במקטע זה. כלומר, הקושי אינו נובע מעצם התחרות, אלא מכך שהתעריף הישן התבסס על מצבת לקוחות רחבה בהרבה מזו שנותרה בידי החברה כיום.

רשות החשמל כבר נדרשה לסוגיה. בהחלטה שפורסמה ב 11 בדצמבר 2025 ונכנסה לתוקף ב 1 בינואר 2026, נקבע כי התעריף הריאלי לשירותי צרכנות-אספקה לצרכני מתח נמוך יעודכן מדי שנה בשיעור של 8%. הצעד נומק במגמת ניוד הצרכנים ובצורך להתאים את עלות שירות האספקה לירידה במספר צרכני החברה. זוהי הבהרה משמעותית. הרגולטור אינו מעניק כאן שיפור תעריפי גורף, אלא מנסה במפורש להתאים את ההכנסות לשחיקה בבסיס הלקוחות.

אולם גם לאחר תיקון זה, החברה נותרת בעמדת נחיתות אסימטרית. על פי מתווה הרפורמה, חברת החשמל תוכל להתחרות במקטע המתח הנמוך רק כאשר שיעור לקוחותיה יירד מתחת ל 60% מכלל הלקוחות במקטע. בסוף 2025, כ 89% מלקוחות המתח הנמוך עדיין רכשו חשמל מחברת החשמל. לפיכך, החברה סופגת נטישת לקוחות מסיבית, אך עדיין רחוקה מהרף שיאפשר לה להשיב מלחמה תחרותית מלאה.

מסיבה זו, מעבר הלקוחות מתורגם לפגיעה כלכלית כבר בנקודת הזמן הנוכחית. החברה עדיין מתפקדת כמספק ברירת המחדל, מחזיקה ברוב המכריע של לקוחות המתח הנמוך, ונושאת במלוא עלויות מערך השירות. בד בבד, היא מאבדת לקוחות בהיקפים ניכרים, וקצב הניוד ממשיך להאיץ גם לאחר תום שנת הדוח. הקפיצה מ כ 342.7 אלף מקומות צרכנות מנוידים בסוף 2025 ל כ 360 אלף לקוחות נכון ל 1 בינואר 2026, ממחישה כי המגמה לא נבלמה עם סגירת השנה.

כדאי לבחון גם את הגורמים המאיצים את המגמה. לצד פתיחת התחרות לבעלי מונים בסיסיים באפריל 2024, רשות החשמל קידמה ב 2025 אסדרה המאפשרת עסקאות בילטרליות בין יצרנים למספקים וירטואליים. בנובמבר 2025 היא אף התירה למספקים וירטואליים לרכוש זמינות ישירות ממנהל המערכת, כהוראת שעה עד סוף 2029. מכאן שסביבת התחרות אינה רק פתוחה מבעבר, אלא גם נהנית מתשתיות רגולטוריות נוספות המקלות על התרחבותה.

מסקנות

השאלה שהוצגה בפתח הדברים מקבלת כעת מענה חד יותר. נטישת הלקוחות הופכת לבעיה כלכלית לא כאשר היא פוגעת בשורה התחתונה של הדוח המאוחד, אלא הרבה קודם לכן, כאשר היא שוחקת את מצבת הלקוחות של מקטע האספקה בקצב מהיר יותר מהירידה בצריכת החשמל. כל זאת, שעה שהתעריף הישן נשען על מבנה עלויות ובסיס לקוחות שכבר אינם קיימים במציאות.

עיקר התזה: במקטע האספקה של חברת החשמל, התחרות חצתה את הרף השיווקי והפכה לאירוע כלכלי. מאחר שהלקוח הוא יחידת ההכנסה המרכזית, קצב הנטישה מהיר מהיכולת של החברה לקצץ בעלויות או להגיב בכלים תחרותיים.

החידוש לעומת הבחינה הכוללת של החברה הוא שכעת מנגנון הפגיעה שקוף: 50 מספקים וירטואליים, כ 24,160 מיליון קוט"ש שנמכרו בידי מספקים פרטיים, כ 342.7 אלף מקומות צרכנות שנוידו עד סוף 2025, וכ 360 אלף לקוחות שכבר נטשו נכון ל 1 בינואר 2026. מנגד ניצב מגזר הרושם הפסד של 84 מיליון ש"ח חרף העלייה בהכנסות, ורגולטור המודה הלכה למעשה כי התעריף הקודם היה מנותק ממבנה ההוצאות.

תזת הנגד גורסת כי הפגיעה עדיין תחומה, שכן רכיב ההכנסות מאספקה זניח ביחס לקבוצה כולה, כ 89% מלקוחות המתח הנמוך טרם עזבו את החברה, ועדכון תעריפי של 8% בשנה עשוי לשכך חלק מהלחץ. זוהי טענה כבדת משקל. אך כל עוד קצב הניוד נותר גבוה, וכל עוד החברה רחוקה מסף ה 60% שיאפשר לה להתחרות בפועל במתח הנמוך, הסוגיה המרכזית עדיין לא הוכרעה.

מה שיכריע את הפרשנות מכאן והלאה אינו השאלה אם הקבוצה תמשיך להציג רווחיות כוללת סבירה, אלא אם עדכון התעריף החדש יצליח לבלום את העמקת ההפסד במגזר האספקה, ואם מצבת הלקוחות תמשיך להישחק בקצב מהיר יותר מנפח הצריכה הכולל. בנקודה זו יוכרע אם לפנינו רעש רגולטורי חולף, או תחילתו של שינוי כלכלי עמוק במודל מספק ברירת המחדל.