אינרום בנייה ברבעון הראשון: פיצוי מס רכוש כמעט מכסה את רווח נירלט, והמפעל החדש מוסיף עלות כבדה

נירלט כבר לא נראית כמו פעילות פגועה שמתקיימת רק על פיצויים, אבל היא גם עוד לא הוכיחה רווחיות רגילה. הרבעון הראשון מחדד את התמונה: מכירות מגזר מוצרי הצבעים עלו ל 93.9 מיליון ש"ח, הרווח התפעולי המדווח עמד על 16.2 מיליון ש"ח, ובמקביל נזקפו כ 16 מיליון ש"ח הכנסות אחרות מפיצויי מס רכוש בגין נירלט. כלומר, לפני שכבת הפיצוי, הפעילות קרובה לאיזון תפעולי יותר מאשר לרווחיות מלאה. זו בכל זאת התקדמות מול 2025, כי קצב המכירות ממשיך לעלות והחלופות הזמניות כבר החזירו את מוצרי הליבה להיקפים קרובים לאלה שהיו לפני 7 באוקטובר 2023. ועדיין, אותה התקדמות מגיעה עם מחיר חדש: דירקטוריון אינרום בנייה אישר מפעל מרכזי חדש בניר עוז בהשקעה מוערכת של כ 400 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים. מכאן והלאה צריך לבדוק אם השיקום של נירלט יהפוך לתשואה תעשייתית, ולא רק לעוד מחזור השקעות ארוך שמחליף מפעל שנשרף במפעל יקר יותר. נקודות ההוכחה הן רווח תפעולי חיובי בלי פיצוי, קצב תשלומי מס רכוש מול קצב ההשקעה, והתקדמות מול ספקי הציוד בלי חריגה מהותית בעלויות או בלוחות הזמנים.

הרווח לפני פיצוי כבר קרוב לאיזון

הדיון הקודם על שיקום נירלט ופיצויי מס רכוש הותיר שאלה אחת שטרם הוכרעה: כמה מהרווח של מגזר הצבעים כבר מגיע מפעילות רגילה, וכמה עדיין מגיע מתיק הפיצויים. הרבעון הראשון מספק תמונה ברורה יותר, אך עדיין לא מלאה. נירלט מוכרת יותר, והרווח המגזרי עלה, אך הפער בין הרווח המדווח לבין הפיצוי שנזקף ברבעון עדיין צר מדי כדי לקרוא לזה חזרה מלאה לשולי רווח רגילים.

החישוב הזה אינו מספר רשמי של החברה, אלא בדיקת איכות רווח פשוטה: אם מגזר מוצרי הצבעים מציג 16.2 מיליון ש"ח רווח תפעולי, ובאותו רבעון נזקפו כ 16 מיליון ש"ח הכנסות אחרות של פיצויי מס רכוש בגין נירלט, אז הפעילות לפני אותה שכבה נמצאת סביב איזון. זה שיפור אמיתי לעומת שנת 2025, שבה שכבת ההכנסות האחרות במגזר הצבעים עדיין הייתה גדולה מהרווח התפעולי המדווח. אבל השיפור עדיין לא מספיק כדי לומר שנירלט חזרה למבנה רווח רגיל.

הנקודה החיובית היא שהכנסות המגזר ממשיכות לעלות, והחברה מייחסת את עיקר הגידול לכמות. זה סימן טוב יותר מעליית מחיר חד פעמית, כי הוא מעיד שהלקוחות חוזרים לקנות את מוצרי נירלט בהיקפים גדולים יותר. אבל בענף מוצרי הבנייה והצבעים, גידול כמותי לבדו אינו מספיק. הרווחיות תלויה בניצולת, במבנה עלויות, בכוח אדם, בלוגיסטיקה וביכולת לייצר באופן יעיל. החברה עצמה כותבת שהחלופות הזמניות מאפשרות פעילות שוטפת, אך במבנה עלויות פחות יעיל ועתיר כוח אדם. לכן שורת ההכנסות כבר מעידה על שיקום, אך הרווח לפני פיצוי עדיין משקף תקופת מעבר.

הפיצוי נותן זמן, לא רווחיות רגילה

פיצויי מס רכוש הם חלק מהתמונה הכלכלית של נירלט, אבל הם לא תחליף לבדיקת רווחיות. ברבעון הראשון נזקפו כ 16 מיליון ש"ח פיצויים עקיפים כהכנסות אחרות, אחרי שבשנים 2023 עד 2025 נזקפו הכנסות אחרות של כ 216 מיליון ש"ח בגין נזקים עקיפים. עד 31 במרץ 2026 נירלט קיבלה מקדמות של כ 161 מיליון ש"ח על חשבון פיצויים עקיפים, וב 15 באפריל 2026 התקבלה מקדמה נוספת של כ 108 מיליון ש"ח. זה כסף חשוב, במיוחד בתקופת שיקום, אבל הוא גם מזכיר שהפעילות עדיין נשענת על מנגנון חריג.

גם בצד הנזקים הישירים יש פער בין פיצוי לבין כלכלה רגילה. ההסכם מאוגוסט 2025 קובע שמס רכוש ישלם לנירלט סכום נוסף של 215.6 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ על מקדמה של 100 מיליון ש"ח ששולמה באוקטובר 2023, בגין הנזקים למלאים, לציוד ולמבנים. נכון ל 31 במרץ 2026 התקבלו כ 158 מיליון ש"ח כחלק מההסכם, והיתרה תשולם לפי הוראותיו. אלה סכומים שמסייעים לממן את השיקום של הנכס שנפגע, אבל הם לא מוכיחים שהפעילות החדשה תייצר את אותם שיעורי רווח אחרי שהפיצוי יירד.

יש כאן גם הקלה תפעולית שלא כדאי לדלג עליה. החל מ 1 בינואר 2024 נירלט הפסיקה לשלם דמי חכירה לקיבוץ ניר עוז בגין החלק שנפגע, למעט מקרקעין שלא נפגעו ועדיין משמשים אותה, ולמיטב ידיעת החברה דמי החכירה משולמים לקיבוץ ישירות על ידי מס רכוש. זה הגיוני בתקופת נזק מלחמה, אך זה עוד סימן לכך שמבנה העלויות הנוכחי אינו בסיס רגיל להשוואה. כשהפעילות תעבור למפעל חדש, צריך יהיה לראות מה נשאר מהרווח אחרי דמי חכירה, פחת, כוח אדם, לוגיסטיקה ותחזוקה בתנאים רגילים יותר.

מפעל של 400 מיליון ש"ח מעלה את רף ההוכחה

אישור המפעל החדש בניר עוז משנה את סוג השאלה סביב נירלט. עד עכשיו הדיון היה בעיקר האם החברה מצליחה לחזור לייצר ולמכור אחרי פגיעה קשה. כעת הוא הופך גם לשאלה של תשואה על השקעה: מפעל ייצור מרכזי חדש למוצרי צבע, מרכז לוגיסטי מכני, תשתיות, שטחי אחסנה ותפעול, בהשקעה מוערכת של כ 400 מיליון ש"ח על פני שלוש שנים.

התוספת להסכם חכירת המשנה עם קיבוץ ניר עוז נחתמה ב 25 במרץ 2026 לתקופה של 24 שנים ו 11 חודשים, בתנאים דומים להסכם המקורי. זה נותן בסיס קרקעי ארוך מספיק לפרויקט, אבל עדיין לא סוגר את הביצוע. השלמת המפעל כפופה לאישורים, היתרים והתקשרויות עם צדדים שלישיים, ונכון למועד הדוח נירלט נמצאת במשא ומתן מתקדם עם ספקי הציוד העיקריים של המפעל והמרכז הלוגיסטי. המשמעות היא שהפרויקט עבר משלב התכנון לשלב המחויבות, אך טרם הגיע לנקודה שבה העלות, לוח הזמנים והתרומה לרווח מובטחים.

היקף ההשקעה חשוב כי הוא משנה את מחיר ההצלחה. מפעל מכני וחדש יכול להחזיר לנירלט יעילות שאבדה במבנה הזמני, להפחית תלות בכוח אדם, ולשפר לוגיסטיקה וניצולת. מנגד, אם העלייה בכמות המכירות וברווח תישאר קרובה לאיזון לפני פיצוי, מפעל של 400 מיליון ש"ח עלול להפוך את השיקום למהלך הוני כבד עוד לפני שהרווחיות הנורמלית הוכחה. הפיצוי הישיר ממס רכוש מקטין חלק מהנטל, אבל אינו מבטל את שאלת התזמון: מתי הכסף נכנס, מתי ההשקעה יוצאת, ומתי המפעל מתחיל לייצר רווח שאינו תלוי בפיצוי.

מה יכריע את השיקום של נירלט

המסקנה הנוכחית חיובית בעיקרה, אך מלווה בהסתייגות: נירלט כבר מוכרת בקצב טוב יותר ומתקרבת לאיזון לפני פיצויי מס רכוש, אבל עדיין לא עברה לרווחיות רגילה שניתן לבנות עליה בלי שכבת פיצוי והקלות שיקום. ברבעונים הקרובים צריך לראות את מגזר הצבעים מציג רווח תפעולי חיובי גם כאשר הפיצויים העקיפים נשחקים, ואת פרויקט ניר עוז מתקדם מול ספקי ציוד, היתרים ולוחות זמנים בלי להפוך לנטל הוני כבד מדי. מנגד, ייתכן שהמפעל החדש יפתור את בעיית היעילות ויהפוך את הפיצויים למימון גישור חכם, ולא לתמיכה מלאכותית ברווח. כדי להוכיח זאת בפועל, נירלט צריכה להראות שהרווח לפני פיצוי גדל מהר יותר מההוצאות הקבועות החדשות, ושכ 400 מיליון ש"ח של השקעה מתורגמים למרווח תעשייתי טוב יותר, לא רק לקיבולת משוקמת.