פרטנר, בזק והסיבים: מה נשאר מהגמישות אחרי הסכם ה IRU והמכסות החדשות

המאמר הראשי טען ששנת 2026 תבחן את פרטנר פחות בשאלת המשך השיפור בפעילות, ויותר באופן שבו החברה מנצלת את היתרון התפעולי והמאזני שכבר בנתה. ניתוח המשך זה מבודד סוגיה אחת מתוך המתח הזה: מה נותר מהגמישות של פרטנר ברשת הנייחת לאחר הסכם ה IRU מול בזק והחלטות השוק הסיטונאי מפברואר 2026.

התשובה חדה: ה IRU עדיין מספק לפרטנר כיסוי, קצב וגישה. אולם הוא כבר אינו רק מנוע פריסה. תחת האסדרה החדשה, זהו רכיב שנוגס ישירות במכסת ה BSA המפוקחת של החברה. כלומר, המסלול המוזל שנפתח על הנייר בשוק הסיטונאי אינו מתווסף במלואו על גבי ה IRU, אלא מתקזז מולו.

אין כאן מסקנה דרמטית שלפיה "המודל נשבר", אך גם לא צפירת הרגעת שווא. זהו שינוי פאזה מהותי: מפרטנר שראתה ב BSA מסלול גמיש להשלמת פריסה, לפרטנר שחלק מהגמישות העתידית שלה כפוף כעת לנוסחה, למכסה ולאישורים מראש. פער זה לא בהכרח יפגע ב EBITDA של 2026, אך הוא בהחלט מצמצם את האופציה השולית של החברה, דווקא בשלב שבו 95% ממנויי האינטרנט שלה כבר מחוברים לסיבים.

שלושה ממצאים מרכזיים עומדים בבסיס התזה:

• הממצא הראשון: הסכם ה IRU מול בזק פתר לפרטנר צורך קריטי בהגעה מהירה לשוק, מעבר לשאלת התמחור.
• הממצא השני: החלטות פברואר 2026 אמנם הוזילו את המחיר המפוקח ללקוח סיב, אך במקביל הפכו את הגישה העודפת של החברות הגדולות למסלול נוקשה של מכסות ואישורים.
• הממצא השלישי: מאחר שקווי ה IRU מקוזזים ממכסת ה BSA המפוקחת, פרטנר נהנית פחות מהמצופה מירידת התעריף ל 58 ש"ח.

מה הסכם ה IRU באמת קנה לפרטנר

הפרשנות המדויקת להסכם ה IRU אינה "עוד הסכם תשתית", אלא רכישה מוקדמת של מרחב פעולה. בדצמבר 2022 רכשה פרטנר מבזק זכות שימוש עצמית, בלתי הדירה ובלתי עבירה ל 15 שנה ב 120 אלף קווים, שייכנסו לתוקף בהדרגה ב 5 פעימות שנתיות שוות. התמורה הכוללת בהסכם הבסיסי עמדה על כ 574.2 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, עם אפשרות לפרוס כל פעימה על פני 5 שנים. בנוסף, ניתנה לחברה אופציה ל 48 אלף קווים נוספים, כשעד סוף 2025 כבר מומשו 36 אלף מתוכם.

ההיגיון המסחרי ברור: פרטנר כבר אינה בונה את פעילות הסיבים שלה מאפס. היא חותמת את 2025 עם 468 אלף מנויי סיבים (תוספת של 33 אלף מנויים לעומת סוף 2024), כאשר 95% ממנויי האינטרנט שלה גולשים על תשתית סיבים. ה IRU לא היה תוספת שולית; הוא שירת מהלך אגרסיבי של הרחבת הנגישות למשקי בית, בזמן שהפעילות הנייחת הפכה מוטת סיבים באופן מובהק ופחות תלויה בטכנולוגיות ישנות.

אך קיימת כאן שכבה נוספת. התיקון להסכם מספטמבר 2024 לא רק פרס מחדש את התשלומים על הפעימה החמישית ועל הקווים הנוספים לעשרה תשלומים שנתיים במקום חמישה; הוא גם העניק לפרטנר זכות למכור מחדש, להשכיר או להעניק זכויות שימוש בקווים לצד שלישי בעל רישיון, ללא תשלום נוסף או צורך בהסכמת בזק. נתון זה מבהיר שה IRU אינו מסלול קשיח לחלוטין, אלא כולל שסתום מסחרי. ואכן, החברה כבר מדווחת על התקשרויות למתן זכות שימוש בתשתית העצמאית שלה ובקווים שבתשתית בזק המוחזקים מכוח ההסכם.

לכן, המסקנה לגבי ה IRU נכון לסוף 2025 היא חיובית, אך מפוכחת. ההסכם קנה לפרטנר כיסוי, קצב חדירה וגמישות מסחרית מסוימת, אך לא העניק לה חופש רגולטורי בלתי מוגבל.

מה השתנה בהחלטות פברואר 2026

כאן טמון לב הניתוח. משרד התקשורת לא הסתפק בשינוי תעריפים, אלא שינה את כללי המשחק.

בפברואר 2026 פורסמו החלטות שהוזילו את התעריף המפוקח לחיבור לקוח סיב במהירות 1 גיגה מ 72 ש"ח ל 58 ש"ח לחודש, ללא הצמדה למדד. במקביל, נקבע כי תעריף הגישה לתשתית הפסיבית של בזק יעמוד על 180 ש"ח לחודש לקילומטר פריסה, בתוספת הצמדה. כמו כן, נקבע כי התעריף המפוקח יישאר בתוקף עד אוגוסט 2028, ולאחר מכן יוסר הפיקוח על מחירי הסיבים הסיטונאיים עבור החברות הגדולות, ופרטנר בתוכן.

אולם זהו רק הרובד הגלוי. החלק המהותי יותר נוגע למנגנון ההקצאה: בזק תחויב לספק שירותי BSA ו VULA לחברות הגדולות רק על בסיס נוסחה המשקללת את מספר דירות המגורים הנגישות לתשתית בזק בלבד, כפול נתח השוק הקמעונאי של אותה חברה מקרב החברות הגדולות. כל חריגה ממכסה זו תחייב מעתה אישור מראש של משרד התקשורת.

עבור החברות הגדולות, ופרטנר מוגדרת ככזו במפורש, הגישה הסיטונאית הופכת ממדף פתוח למסלול קצוב ומנוהל. מעתה, כל הסכם BSA או VULA חדש מול חברה גדולה, וכן כל תיקון מהותי או הרחבה של הסכם קיים, כפופים לאישור מראש.

המשמעות האנליטית ברורה: הוזלת התעריף נראית מצוין כשהיא נבחנת בוואקום, אך היא מאבדת מזוהרה כשהיא נכרכת במכסות, באישורים רגולטוריים ובמועד תפוגה קשיח לתעריף המפוקח.

כיצד ה IRU נוגס בגמישות השולית

כאן נכנס לתמונה הסעיף שהופך את האירוע מרגולציה כללית לפגיעה נקודתית. משרד התקשורת קבע במפורש כי כמות הקווים הכלולים בהסכם ה IRU של פרטנר מול בזק תקוזז מהקצאת ה BSA המפוקחת של החברה. זוהי החוליה המקשרת בין החלטת 2022 להחלטת 2026.

פרטנר אינה נהנית משני העולמות במקביל. היא אינה יכולה להישען על קווי ה IRU שכבר רכשה, ובה בעת להתייחס למכסת ה BSA החדשה כדף חלק. קווי ה IRU גורעים בפועל ממרחב התמרון שהנוסחה מקצה לה במסלול המפוקח.

מכאן נגזרת המסקנה המרכזית בביאור החברה: במועד פרסום ההחלטה, פרטנר כבר מחזיקה בכמות קווי BSA העולה על המכסה הנגזרת מהנוסחה, וזאת בשל הסכם ה IRU. לפיכך, כל רכישת קווים נוספת מבזק החל מ 1 בספטמבר 2026 תחייב אישור מראש ממשרד התקשורת.

זהו לב הסיפור. לא משום שפרטנר מאבדת את הרשת הקיימת שלה, ולא משום שהתעריף החדש אינו מיטיב עמה, אלא משום שהגמישות השולית הופכת ממהלך מסחרי עצמאי למהלך שכפוף לאישור רגולטורי.

לשינוי זה שלוש השלכות מרכזיות:

ראשית, הוזלת התעריף ל 58 ש"ח אינה חלה אוטומטית על כל צמיחה עתידית. היא מוגבלת למכסה קצובה, כאשר קווי ה IRU כבר נספרים בתוכה.

שנית, האופציה שרכשה פרטנר ב 2022 הופכת בחלקה למשקולת על הרגולציה של 2026. אין פירוש הדבר שההסכם הפך לנטל, אך החברה שילמה מראש על גמישות שחלקה לא ישמש כעת כתוספת למסלול המפוקח, אלא כתחליף לו.

שלישית, החלון הרגולטורי קצר מהחלון החוזי. התעריף המפוקח צפוי לפקוע באוגוסט 2028, בעוד שיתרת הקרן בגין ה IRU נגררת הרחק מעבר לכך. בסוף 2025 עמדה היתרה הבלתי מסולקת על 461 מיליון ש"ח, מתוכם 127 מיליון ש"ח ב 2026, 121 מיליון ש"ח ב 2027, 52 מיליון ש"ח ב 2028 ו 161 מיליון ש"ח ב 2029 ואילך. המשמעות היא שהמחויבות הפיננסית לתשתית ממשיכה להיפרע גם לאחר שהתעריף המפוקח יוסר עבור החברות הגדולות.

הנתונים הללו אינם הופכים את ה IRU לעסקה כושלת, אך הם משנים את נקודת המבט. בעבר, השאלה המרכזית הייתה באיזה קצב ההסכם מאיץ את הפריסה; כיום, השאלה היא איזה נתח מהגמישות העתידית הוא כבר שאב מראש.

מדוע התזה הנייחת נותרת יציבה

בשלב זה יש להימנע מדרמטיזציה. להערכת החברה, ההסדרים החדשים, ככל שיאומצו וייושמו במלואם, לא צפויים להשפיע עליה מהותית, עמדה שיש לה על מה להישען.

ראשית, פרטנר כבר חצתה את שלב ההקמה המסיבי של בסיס הסיבים. 95% ממנויי האינטרנט שלה מחוברים לסיבים, ומצבת המנויים בטכנולוגיות הישנות התכווצה ל 24 אלף בלבד. עיקר הזינוק הכמותי כבר מאחוריה, מה שמפחית את הסבירות שהחברה תידרש לרכוש מדי רבעון שכבת קיבולת חדשה מבזק רק כדי לשמר את מומנטום הפעילות הנייחת.

שנית, המגזר הנייח פוגש את האסדרה החדשה מעמדה תפעולית איתנה יותר. הכנסות השירותים במגזר הסתכמו ב 2025 ב 1.272 מיליארד ש"ח, וה EBITDA המתואם טיפס ל 508 מיליון ש"ח לעומת 458 מיליון ש"ח ב 2024 (גם אם חלק מהשיפור אינו תפעולי טהור). לפיכך, בסיס הפעילות הקיים של פרטנר אינו תלוי לחלוטין בחלון BSA חדש ומוזל.

שלישית, התיקון להסכם מ 2024 יצר עבור פרטנר שסתום ביטחון בדמות האפשרות למכור מחדש או להשכיר זכויות לצדדים שלישיים בעלי רישיון. כל עוד החברה תשכיל לנתב חלק מקיבולת זו למסחור חיצוני, ה IRU לא יהווה רק עלות שקועה, אלא ישמש כפלטפורמה מניבה.

לפיכך, האם פרטנר איבדה את תזת הסיבים שלה? התשובה שלילית. האם נותר לה חופש פעולה מוחלט לבחור בעתיד בין IRU, BSA והרחבות נוספות ללא התערבות רגולטורית? התשובה שלילית גם כן.

המסקנה המדויקת היא כדלקמן: הפעילות הקיימת נותרת יציבה, אך האופציה השולית מצטמצמת. זהו בדיוק סוג השינוי שחברה עשויה להגדיר כ"לא מהותי" בטווח המיידי, אך מנקודת מבט אנליסטית יש לסמן אותו כשחיקה באיכות הגמישות התפעולית.

נקודות המבחן של השוק להמשך

המבחן הראשון אינו התעריף המפוקח כשלעצמו, אלא היחס שבין קצב גיוס מנויי הסיבים לבין הצורך של פרטנר בגישה עודפת לתשתית בזק. כל עוד הצמיחה תישען בעיקר על הפריסה הקיימת, השפעת המכסה תיוותר שולית. אולם, ברגע שהחברה תידרש לקווים נוספים מעבר לנוסחה, החיכוך הרגולטורי יורגש באופן מיידי.

המבחן השני נוגע לאיכות המסחור של ה IRU מעבר ללקוח הקמעונאי הישיר. החברה כבר מדווחת על התקשרויות למתן זכות שימוש לצדדים שלישיים, הן בתשתית העצמאית והן בקווים שעל גבי תשתית בזק. ככל שפעילות זו תתרחב, ה IRU יהפוך ממשקולת על המכסה הרגולטורית לפלטפורמה המייצרת החזר השקעה רחב יותר.

המבחן השלישי הוא רמת השקיפות. מנגנון האסדרה אמנם מוסבר היטב, אך הדוחות אינם מספקים פירוק כמותי מלא של תמהיל הגישה העתידי בין סיבים עצמאיים, קווי IRU, BSA ו VULA. לפיכך, השוק ייאלץ לנתח את תוצאות 2026 בעיקר דרך מבחן התוצאה: קצב הצמיחה במנויי האינטרנט, רווחיות המגזר הנייח, והאם מתעורר צורך באישורים רגולטוריים חדשים.

מסקנות

הסכם ה IRU מול בזק עדיין מסתמן כמהלך אסטרטגי נכון עבור פרטנר. הוא סיפק לה גישה מהירה למשקי בית, סייע להעביר 95% מבסיס מנויי האינטרנט לסיבים, ולווה בהקלה תזרימית מסוימת בזכות פריסת תשלומים ארוכה ואפשרות למסחור מול צדדים שלישיים.

עם זאת, החלטות פברואר 2026 משנות את הפרשנות להסכם. התעריף המפוקח אמנם ירד, אך המכסה הפכה לנוקשה יותר, ודרישת האישור מראש עוגנה בתהליך. יתרה מכך, קווי ה IRU כבר אינם מתקיימים במקביל ל BSA, אלא מקוזזים ממנו. לפיכך, המצב הנוכחי של פרטנר אינו "היעדר גמישות" אך גם לא "גמישות מלאה", אלא גמישות סבירה על בסיס הפעילות הקיים, לצד גמישות שולית מצומצמת על כל צמיחה עתידית.

התזה הנוכחית: ה IRU עדיין תומך בפעילות הנייחת של פרטנר, אך בעקבות החלטות פברואר 2026 הוא גם שוחק את האופציה ליהנות בעתיד ממסלול BSA מפוקח, מוזל ופתוח.

מה השתנה לעומת המאמר הראשי: במאמר הראשי הוצגה אזהרה נקודתית על כך שה IRU מצמצם את גמישות הרכש העתידית. כעת המנגנון ברור: המכסה נקבעת נוסחתית, ה IRU מקוזז ממנה, וכל הרחבה נוספת מחייבת אישור מראש.

תזת הנגד: ניתן לטעון כי השוק עלול לייחס לסוגיה זו משקל יתר, שכן פרטנר כבר השלימה את עיקר הגירת המנויים לסיבים, מחזיקה בבסיס נייח איתן, ומסוגלת להמשיך לצמוח על גבי הפריסה הקיימת מבלי להיתקל בטווח הקרוב בתקרת זכוכית רגולטורית.

מה עשוי לשנות את תמחור השוק בטווח הקצר-בינוני: הגשת בקשות לאישור רגולטורי חדש, האטה בלתי צפויה בקצב גיוס מנויי הסיבים, או גילוי כמותי חדש אודות תמהיל הקווים בין IRU ל BSA, ישנו מיד את תפיסת השוק. מנגד, אם פרטנר תמשיך להציג צמיחה במגזר הנייח ללא חיכוך רגולטורי גלוי, החשש ייוותר בגדר סיכון תיאורטי ולא יתורגם לפגיעה תפעולית.

מדוע זה קריטי: בשוק סיבים שהולך ומתבגר, הערך אינו נגזר רק ממצבת הקווים של החברה, אלא ממידת החופש שנותרה לה לשנות את תמהיל הגישה בתגובה לשינויים רגולטוריים. בנקודה זו בדיוק ה IRU הופך ממנוע צמיחה טהור לנכס המגלם יתרון תפעולי לצד מחיר אופציונלי.