קבוצת גאון 2025: התשתיות מספקות את הסחורה, אבל מבחן המזומן רק מתחיל

היכרות עם החברה

קבוצת גאון כבר אינה רק יצרנית צינורות. ב 2025 היא נראית יותר כפלטפורמת תשתיות עם שלושה מנועים: תעשייה, ייזום תכנון וביצוע, וסחר. הכותרת החשבונאית של השנה נראית מצוינת: ההכנסות עלו ל 703.5 מיליון ש"ח, הרווח הגולמי טיפס ל 160.6 מיליון ש"ח, והרווח הנקי הגיע ל 37.4 מיליון ש"ח. אבל המסקנה האמיתית מתחילה היכן שהכותרת הזו מסתיימת.

הליבה התעשייתית היא זו שעובדת כרגע. חטיבת התעשייה נותרה מנוע הערך המרכזי, עם הכנסות של 511.8 מיליון ש"ח ושיעור רווח תפעולי של 14.9%, לעומת 9.2% ב 2024. זה השיפור שתומך בתזה כולה. הנקודה המורכבת יותר היא שהמנוע החדש, חטיבת הייזום, התכנון והביצוע, אמנם כמעט הכפיל את הכנסותיו ל 96.8 מיליון ש"ח, אך עשה זאת בשיעור רווח תפעולי של 3.6% בלבד, מול 8.9% בשנה הקודמת. כלומר, גאון כבר צומחת כקבלן תשתיות משולב, אבל עדיין מרוויחה בעיקר כיצרנית תשתיות.

כאן קל לטעות. מצד אחד רואים רווח נקי שזינק ב 129% וצבר שצמח בחדות. מצד שני רואים שתזרים המזומנים מפעילות שוטפת צנח ל 48.6 מיליון ש"ח בלבד, לעומת 75.9 מיליון ש"ח ב 2024, בעיקר בשל ספיגת הון חוזר של 34.2 מיליון ש"ח. סעיף הלקוחות תפח ב 23.0 מיליון ש"ח והמלאי גדל ב 20.7 מיליון ש"ח. זה אינו פרט טכני, אלא צוואר הבקבוק התפעולי של הקבוצה כרגע.

סוגיה נוספת נוגעת לנגישות הערך לבעלי המניות. במאזן המאוחד נרשמו בסוף השנה 54.7 מיליון ש"ח במזומן, אבל ברמת חברת האם (סולו) היו רק 2.9 מיליון ש"ח. במקביל, החברה לא חילקה דיבידנד בין 2023 ל 2025, והעלאת מזומנים מהחברות הבנות כפופה בחלקה לאמות מידה פיננסיות ולהסכמות מול הבנקים. לכן, גם אם נוצר ערך בפעילות, הדרך שלו למעלה אינה אוטומטית.

לכאורה, זו חברה עם שווי שוק של כ 500 מיליון ש"ח, צבר כבד, שיפור אמיתי במרווחי הליבה, ופוזיציות שורט כמעט אפסיות. אבל התזה עדיין אינה חלקה. 2026 מסתמנת כשנת מבחן תזרימית: החברה תצטרך להוכיח שהצבר מתורגם להכנסות מבלי לשאוב הון חוזר נוסף, שהמנוע הקבלני החדש מתחיל לייצר מרווחים סבירים, ושערך הפעילות אכן הופך נגיש יותר לבעלי המניות.

מה חשוב להבין לפני שצוללים ל 2025

• מנוע הרווח העיקרי נותר מסורתי. עיקר השיפור ב 2025 הגיע מהתעשייה, לא מהחטיבה הקבלנית החדשה.
• הצבר צמח מהר יותר מהמזומן. צבר של 964 מיליון ש"ח בשתי חטיבות הליבה נראה מצוין, אבל חלק גדול ממנו טרם עבר את מבחן ההון החוזר, ההיתרים וקצב הביצוע.
• מבחן המזומן חלש משמעותית ממבחן הרווח. תזרים מפעילות שוטפת ירד ב 36%, והקופה עלתה רק ב 1.4 מיליון ש"ח.
• המאזן נשען בכבדות על אשראי קצר. האשראי הבנקאי השוטף עלה ל 258.6 מיליון ש"ח, בעוד 71% מהחוב הפיננסי של הקבוצה אמור להיפרע בתוך שנה.
• פער בין הערך המאוחד לערך הנגיש. ברמת החברה עצמה יש מעט מזומן, והחברה עדיין ערבה לשכבות מימון שונות בקבוצה.

המפה הכלכלית

אירועים וטריגרים

טריגר ראשון: גאון בונה זרוע ביצוע משמעותית

2025 הייתה שנת בניית פלטפורמה, לא רק שנת מכירות. רכישת TMNG בינואר 2025, ההתרחבות של נחמני, והמעבר למדידת הפעילות בשלושה מגזרים חדשים מסמנים בבירור לאן ההנהלה רוצה לקחת את הקבוצה: פחות מכירה דרך מתווכים, יותר התקשרויות ישירות, יותר שליטה בשרשרת הערך, ויותר עבודה שמזינה גם את מפעלי הקבוצה וגם את זרוע הביצוע שלה.

האסטרטגיה ברורה, וההנהלה מצהירה עליה כמעט במפורש: היא רוצה לעבור מיצרנית תשתיות לחברה שמספקת פתרון מקצה לקצה. אבל 2025 גם ממחישה את המחיר של המעבר הזה. מגזר הייזום, התכנון והביצוע כבר תורם נפח פעילות, אך הרווחיות שם צרה משמעותית מזו של התעשייה. כלומר, האסטרטגיה מתקדמת, אבל המודל טרם הוכיח שהוא מסוגל לשכפל את מרווחי הליבה.

טריגר שני: פרויקט רמת גן הוא יותר מעוד כותרת

המכרז הראשון ברמת גן, בהיקף של כ 156 מיליון ש"ח, הוא הרבה יותר מעוד פרויקט. הוא מאותת שהחברה הצליחה לחבר בין ההנדסה, הביצוע, הצנרת והשותף הטכנולוגי הספרדי לכדי מסגרת עבודה מסחרית ממשית. החברה כבר קיבלה צו התחלת עבודה והחלה בביצוע. זה קריטי, כי כאן הסיפור עבר משלב ההכרזה לשלב הביצוע.

אבל צריך לנתח נכון את המספר הזה. מתוך 156 מיליון ש"ח, רק כ 28 מיליון ש"ח מיוחסים לתכנון והקמה, כ 115 מיליון ש"ח נוגעים לחיבור מבנים לאורך תקופה ארוכה, וכ 13 מיליון ש"ח קשורים להפעלה ולתחזוקה. כלומר, זהו צבר מרשים, אך הוא לא יתורגם מחר בבוקר להכנסות בקצב אחיד או לתזרים מהיר.

אחרי תאריך המאזן התקבל דיווח על מכרז נוסף ברמת גן, בהיקף של כ 62 מיליון ש"ח, עם אופציה להרחבה של עד 30% אם העירייה תממש מתחם סמוך. ההבדל הקטן והחשוב כאן הוא שהדיווח המיידי מציין כי נכון למועד ההודעה טרם התקבל צו התחלת עבודה, והוא כפוף לתנאים שחלקם אינם בשליטת החברה. זו בדיוק הנקודה שהשוק יבחן ב 2026: לא רק אם החברה זוכה במכרזים, אלא באיזו מהירות הזכייה הופכת לביצוע בשטח.

טריגר שלישי: ארגון מחדש של ההון

באמצע 2025 הושלמה העברת השליטה בחברת האם, כך שמר עופר גלבוע, המנכ"ל גיא רגב ומשה גאון הפכו לבעלי השליטה בגאון אחזקות. זו אינה רק אנקדוטה של ממשל תאגידי. היא מסבירה מדוע 2025 התאפיינה בקצב עסקאות גבוה יותר, במבנה ניהולי הדוק יותר, ובנכונות להרחיב את הפלטפורמה.

באותה שנה הושלמה גם רכישת מלוא מניות המיעוט בפלסים. המהלך העלה את שיעור ההחזקה של הקבוצה ל 100%, אך דרש תמורה של כ 13.4 מיליון ש"ח ופדיון שטר הון של 5.5 מיליון ש"ח, בפריסה לשבע שנים ובריבית פריים פלוס 1%. זהו צעד שמגדיל את הנגישות לערך בעתיד, אבל בטווח המיידי מוסיף התחייבויות ודורש ערבות מצד החברה.

יעילות, רווחיות ותחרות

הסיפור המרכזי של 2025 אינו רק צמיחה, אלא שיפור חד ברווחיות המאוחדת, שמגיע ממקור ספציפי מאוד. ההכנסות צמחו ב 7.5% ל 703.5 מיליון ש"ח, הרווח הגולמי זינק ב 26.7% ל 160.6 מיליון ש"ח, ושיעור הרווח הגולמי טיפס ל 22.8% לעומת 19.4% ב 2024. הרווח התפעולי קפץ ל 71.9 מיליון ש"ח, ושיעור הרווח התפעולי הגיע ל 10.2% מול 6.4% בלבד בשנה הקודמת.

השאלה המעניינת היא מי ייצר את השיפור הזה. חטיבת התעשייה נשאה בעיקר הנטל. היא הגדילה את הכנסותיה ל 511.8 מיליון ש"ח ושיפרה את שיעור הרווח התפעולי ל 14.9% מול 9.2% אשתקד. הנתונים מצביעים על תמהיל פרויקטים ומוצרים רווחי יותר, קצב עבודה יעיל, ואולי גם יכולת משופרת לנתב פרויקטים גדולים דרך מנועי הליבה.

מנגד, חטיבת הייזום, התכנון והביצוע כמעט הכפילה את הכנסותיה, אך שיעור הרווח התפעולי צנח ל 3.6% מול 8.9% ב 2024. זו אינה סתירה מקרית, אלא המחיר של המעבר משלב הזכיות לשלב הביצוע בפועל. גם אם חברת TMNG תרמה ב 2025 כ 30.1 מיליון ש"ח להכנסות הקבוצה, היא טרם פתרה את שאלת איכות הרווח במגזר זה.

גם מגזר הסחר לא הציג שיפור איכותי ב 2025. ההכנסות עלו ל 300.1 מיליון ש"ח, אך שיעור הרווח התפעולי נשחק ל 3.5% מול 5.1% ב 2024. המשמעות היא שהקבוצה אמנם מרחיבה את מעטפת המוצרים וההפצה, אך טרם מייצרת שם מנוע רווח שיכול להוות תחליף לתעשייה.

הרבעון הרביעי ממחיש את הפער. ברבעון זה ההכנסות ירדו ב 14% ל 163.0 מיליון ש"ח, הרווח הגולמי ירד ל 37.2 מיליון ש"ח, והרווח הנקי הסתכם ב 8.8 מיליון ש"ח מול 12.3 מיליון ש"ח ברבעון המקביל. כלומר, בחינה של הסיכום השנתי בלבד מפספסת את העובדה שהשנה לא הסתיימה בתאוצה, אלא במגמה מעורבת.

לצד זאת, הסביבה התחרותית נותרה מאתגרת. החברה פועלת בשוק תשתיות מקומי תחרותי מאוד, ותלויה בלקוח מהותי כמו חברת מקורות. מקורות ייצרה ב 2025 הכנסות של 205.4 מיליון ש"ח, ולכן משקלה קריטי: מצד אחד, היא מספקת עוגן של ביקושים; מצד שני, היא מעצימה את הריכוזיות מול גוף ממשלתי גדול שמכתיב לא פעם את קצב המכרזים, התנאים והביצוע.

נקודה נוספת היא תנודתיות חומרי הגלם. ב 2025 מחיר הפלדה סיים את השנה ברמה הגבוהה בכ 10% מתחילתה, מחיר האבץ עלה בכ 12%, בעוד מחירי ה PVC וה PE רשמו ירידה. לחברה יש יכולת לגלגל חלק מהתייקרויות, אך התנודתיות לא נעלמה. היא פשוט הייתה נסבלת יותר ב 2025, ככל הנראה משום שחטיבת התעשייה הצליחה לשמור על משמעת מסחרית הדוקה יותר.

תזרים, חוב ומבנה הון

מבחן המזומן

כדי לבחון את השנה נכון, יש להסתכל על תמונת המזומן הכוללת. כלומר, לא רק כמה רווח נרשם, אלא כמה מזומן נותר בקופה לאחר שימושי המזומן בפועל: השקעות הוניות, תשלומי חכירה, פירעונות חוב ושאר צרכים תפעוליים.

בפרספקטיבה זו, 2025 נראית פחות מרשימה משורת הרווח. תזרים המזומנים מפעילות שוטפת צנח ל 48.6 מיליון ש"ח, למרות שהרווח הנקי עלה ל 37.4 מיליון ש"ח. הפער נובע בעיקר משינוי חד בהון החוזר: עלייה של 17.0 מיליון ש"ח בלקוחות, כ 1.0 מיליון ש"ח בחייבים, 2.9 מיליון ש"ח במקדמות לספקים ו 20.7 מיליון ש"ח במלאי. זה אינו מקרי. החברה מסבירה שהמלאי תפח כהיערכות למימוש צבר ההזמנות.

זו הנקודה המרכזית: 2025 מוכיחה שהצבר אינו רק הזדמנות, אלא גם צרכן הון. כל עוד החברה מגדילה מלאי ומממנת לקוחות בטרם הפרויקטים מניבים מזומן, הרווח אינו מתורגם לגמישות מימונית.

הקופה לא תפחה מעצמה

העלייה ביתרות המזומנים בסוף השנה הייתה זעירה והסתכמה ב 1.4 מיליון ש"ח בלבד. וזה לאחר תזרים מפעילות. מדוע? משום שבמקביל הקבוצה השקיעה 39.0 מיליון ש"ח ברכוש קבוע, פרעה 14.2 מיליון ש"ח בגין התחייבויות חכירה, החזירה 29.7 מיליון ש"ח הלוואות לזמן ארוך, ושילמה 2.6 מיליון ש"ח כדיבידנד לבעלי זכויות מיעוט.

בפועל, העסק לא מימן את כל צרכיו ממקורותיו הפנימיים. העלייה המינורית בקופה התאפשרה בעיקר הודות לגידול נטו של 32.0 מיליון ש"ח באשראי לזמן קצר וגיוס של 18.9 מיליון ש"ח מבעלי זכויות מיעוט. זהו ההבדל בין רווח חשבונאי נאה לבין נוחות מימונית.

החוב אינו מהווה סכנה מיידית, אך הוא מרוכז וקצר

בסוף 2025 היו לקבוצה 258.6 מיליון ש"ח באשראי בנקאי שוטף, 61.7 מיליון ש"ח בהלוואות בנקאיות לזמן ארוך, ו 100.7 מיליון ש"ח בהתחייבויות חכירה. בביאור הנזילות החברה מציינת במפורש כי 71% מהחוב שלה אמור להיפרע בתוך שנה. מבחינה חוזית, בטווח של שנה רובצות על הקבוצה התחייבויות פיננסיות של 464.8 מיליון ש"ח, מול 54.7 מיליון ש"ח בלבד במזומן.

זה לא אומר שהחברה קרובה לחדלות פירעון. זה כן אומר שמבנה ההון נותר תלוי בגלגול אשראי שוטף וביציבות היחסים מול המערכת הבנקאית. חשוב לזכור שמתוך האשראי הקצר, כ 175 מיליון ש"ח מרוכזים בחברת צינורות תעשיות – מנוע התעשייה הגדול ביותר של הקבוצה.

אמות המידה הפיננסיות מספרות סיפור מורכב יותר

כאן קיים פער חשוב בין הכותרת לפרטים. מצד אחד, חברת צינורות עמדה בסוף 2025 באמות המידה הפיננסיות שלה: יחס חוב פיננסי נטו ל EBITDA עמד על 3.3 מול תקרה זמנית של 5.5, יחס ההון למאזן עמד על 50.45% מול רצפה של 27%, וההון העצמי המותאם עמד על 284.4 מיליון ש"ח מול דרישת מינימום של 125 מיליון ש"ח.

אבל אסור להתעלם מהשורה השנייה: הסרגל הזה כבר עבר מספר התאמות. הבנקים העניקו הקלות ב 2023 וב 2024, וב 2025 אף נוספה מסגרת אשראי של 30 מיליון ש"ח לרכישה ופיתוח של 84 דונם בנאות חובב. כדי לאפשר זאת, ערבות החברה בסך 55 מיליון ש"ח הוארכה עד סוף 2027. כלומר, מרווח הנשימה קיים כיום, אך הוא נשען על מסלול אשראי שכבר עבר מקצה שיפורים.

בקצה השני של הקבוצה התמונה פחות נקייה. חברת מדי ורד לא עמדה בסוף 2025 ביחס המקסימלי של חוב נטו להון חוזר, וזאת לאחר שהיחס המותר כבר הותאם ברבעון הראשון של השנה ל 80%. במקביל, החברה ערבה לאשראי של מדי ורד בהיקף של כ 14.5 מיליון ש"ח. זה לא בהכרח סיכון מערכתי, אך זה מזכיר שהחוליה החלשה בקבוצה עדיין דורשת תשומת לב.

הערך המאוחד אינו נגיש במלואו לבעלי המניות

זו אחת הנקודות שקל מאוד לפספס. ברמת חברת האם עצמה היו בסוף השנה 2.9 מיליון ש"ח בלבד במזומן, ותזרים המזומנים השוטף של החברה (סולו) היה שלילי, מינוס 4.7 מיליון ש"ח. זהו נתון קריטי, שכן בעלי המניות מחזיקים בחברה הציבורית, ולא במאזן המאוחד שהוא מושג חשבונאי.

בנוסף, החברה לא חילקה דיבידנד בשלוש השנים האחרונות, ובחלק מהמקרים העלאת מזומנים כלפי מעלה תלויה בעמידה באמות מידה פיננסיות ובתנאים בנקאיים. לכן, גם אם 2025 ייצרה ערך תפעולי, השאלה המהותית היא מתי הערך הזה יהפוך לזמין עבור בעלי המניות, ולא רק יפאר את הדוח המאוחד.

תחזיות וצפי קדימה

ארבע שאלות המפתח ל 2026

• האם הצבר יתורגם להכנסות ללא זינוק נוסף בסעיפי הלקוחות והמלאי.
• האם חטיבת הייזום, התכנון והביצוע תציג שיפור במרווחים, ולא רק גידול בהיקף הפעילות.
• האם הפרויקט הראשון ברמת גן יתקדם כמתוכנן, והפרויקט השני יעבור משלב הזכייה לצו התחלת עבודה.
• האם הקבוצה תצליח להפחית בהדרגה את התלות באשראי קצר ולהוכיח שהערך נגיש גם ברמת חברת האם.

2026 מסתמנת פחות כשנת פריצה ויותר כשנת מבחן. יש מספיק בשר כדי להצדיק עניין: צבר תעשייה של 658 מיליון ש"ח, צבר ייזום של 306 מיליון ש"ח, זכייה שנייה ברמת גן לאחר תאריך המאזן, ורצף מהלכים שמחבר בין ייצור, קבלנות והפצה. אבל כל אלה טרם מתכנסים לתמונה חלקה.

החדשות הטובות הן שהמנוע התעשייתי כבר הוכיח ב 2025 את יכולתו לשפר מרווחים. החדשות הפחות נוחות הן שהמנוע החדש טרם הוכיח יכולת דומה מבלי לשאוב הון ומבלי להישען על לוחות זמנים ארוכים. בחטיבת הייזום, התכנון והביצוע, חלק ניכר מהצבר הוא ארוך טווח, והחברה עצמה מזהירה מפני שינויים תכופים מצד הלקוחות, דחיית הזמנות בין רבעונים וכשלים תפעוליים.

מבחינת תגובת השוק, המשמעות היא שהרבעונים הקרובים ייבחנו פחות דרך פריזמת ההכנסות החשבונאיות ויותר לפי איכות ההמרה שלהן: כמה מהכנסות 2026 ילוו בשחרור הון חוזר, כמה מהן יתבססו על מקדמות וחשבונות לקוחות, והאם הנטל על האשראי הקצר יתחיל לרדת.

סיכונים

הסיכון הראשון הוא אתגר המרת הצבר. גם בחטיבת התעשייה וגם בחטיבת הייזום, הצבר מוצג על בסיס הערכות החברה, המזהירה מפני שינויי ביצוע, תזוזות בין רבעונים ואופיו הדינמי של השוק. בצבר הקבלני הדבר מהותי במיוחד, שכן חלק ניכר ממנו הוא ארוך טווח ותלוי בקצב פיתוח מתחמים, קבלת היתרים והתקדמות בשטח.

הסיכון השני הוא מימוני, ולא רק תזרימי. 71% מהחוב אמור להיפרע בתוך שנה, וצינורות תעשיות נשענת על מסגרת אשראי גדולה שמתגלגלת. נכון לסוף 2025 אין משבר אמות מידה פיננסיות בצינורות, אך קיימת הסתמכות על מסלול אשראי שכבר תוקן, לצד חריגה בחברת מדי ורד. זו אינה תמונה של מצוקה מיידית, אך גם לא של חופש פעולה מלא.

הסיכון השלישי הוא ריכוזיות לקוחות ושוק. מקורות נותרת לקוח מרכזי, וחלק מהותי מהפעילות נשען על שוק התשתיות המקומי ועל השקעות של גופים ממשלתיים ומוניציפליים. הדבר מייצר עוגן של ביקושים, אך גם תלות בתקציבים, במכרזים, בעיתוי הביצוע ובהחלטות רגולטוריות.

הסיכון הרביעי נוגע לסביבת התשומות והמטבע. החברה חשופה לשערי הדולר והאירו, ומרבית מקורות המימון שלה, בסך כ 296.5 מיליון ש"ח, נושאים ריבית משתנה הצמודה לריבית בנק ישראל. בנוסף, תנודתיות מחירי חומרי הגלם והמלחמה באזור כבר השפיעו על עלויות ההובלה וביצוע הפרויקטים. גם לאחר תאריך המאזן החברה מדווחת על פגיעה חלקית בפעילות בעקבות מבצע שאגת הארי.

פוזיציות השורט

התמונה כאן פשוטה: השוק אינו מאותת כרגע על פוזיציית שורט אגרסיבית. שיעור השורט מהפלואוט נע בשבועות האחרונים סביב 0.01% עד 0.03%, ויחס הכיסוי (SIR) נע בין 0.03 ל 0.27. נתונים אלה רחוקים מאוד מהממוצע הענפי, שעומד על 0.61% שורט פלואוט ו 1.816 ימי כיסוי.

המשמעות היא שהשוק אינו מגיע לדוחות עם פוזיציה שלילית צפופה. לכן, אכזבה, אם תהיה, תנבע מהמספרים עצמם – בעיקר מתזרים המזומנים, מההון החוזר ומקצב המרת הצבר. בדומה, גם הפתעה חיובית תגיע מאותם מקומות בדיוק.

---

מסקנות

קבוצת גאון מסיימת את 2025 כחברת תשתיות רחבה יותר, רווחית יותר, ובעלת צבר חזק יותר. זהו הצד שתומך בתזה. החסם המרכזי נותר בעינו: המזומן זורם לאט יותר מהרווח, והגישה של בעלי המניות לערך המאוחד עדיין תלויה בבנקים, בהון החוזר וביכולת של הזרוע הקבלנית החדשה להוכיח כדאיות כלכלית. בטווח הקצר והבינוני, זה מה שיכתיב את אופן תגובת השוק, הרבה יותר מעוד כותרת על זכייה במכרז.

התזה הנוכחית: גאון מתקדמת מחברת מוצרים לפלטפורמת תשתיות משולבת, אבל 2026 תיבחן קודם כל על בסיס התזרים, ולא רק על בסיס הצבר.

מה השתנה: הקבוצה כבר אינה תלויה רק בתעשייה כדי לצמוח, אך עדיין תלויה בה כמעט לחלוטין כדי להרוויח בנוחות.

תזת הנגד: הצבר הגדול, הפרויקטים ברמת גן והשילוב של TMNG ונחמני עשויים להפוך את 2025 לשנת מעבר בלבד. לאחר שלב ההטמעה, הרווחיות והתזרים של מגזר הייזום עשויים להשתפר מהר יותר מכפי שמסתמן כעת.

מה עשוי לשנות את אופן תגובת השוק: שניים או שלושה רבעונים של המרת צבר למזומן, שיפור במרווחי הייזום וירידה בתלות באשראי קצר.

מדוע זה קריטי: משום שזו כבר לא שאלה של ביקושים. השאלה היא האם גאון מסוגלת לתרגם את הביקוש והצבר לרווחיות ולתזרים שיהיו נגישים גם לבעלי המניות.

ב 2 עד 4 הרבעונים הקרובים החברה תידרש להוכיח שלושה דברים: שהצבר מתורגם להכנסות ללא זינוק נוסף בהון החוזר, שחטיבת הייזום, התכנון והביצוע מתחילה לשפר מרווחים, ושחברת האם מצליחה ליהנות בצורה חלקה יותר מהערך שנוצר בחברות הבנות. אם זה יקרה, 2025 תיזכר בדיעבד כשנת מעבר מוצלחת. אם לא, היא תיתפס כשנה שבה הצבר צמח מהר יותר מהאיכות הכלכלית.