בלנדר ביום שאחרי ה P2P: מה נשאר מקרן הביטחון ואיך ייראה מיצוי התיק

הניתוח הקודם הראה שהמיקוד האסטרטגי של בלנדר עבר מ P2P ל BNPL ולשירותי אשראי. כעת נותרה שאלה פתוחה: מה קורה לפלטפורמת ה P2P אחרי עצירת ההלוואות החדשות? איך זה ישפיע על קרן הביטחון ועל המשקיעים, והאם החברה תצליח למצות את התיק בלי שהזנב הזה יעיב על הפעילות כולה.

התשובה מורכבת יותר מההכרזה על "הפסקת פעילות". ה P2P לא נעלם. בסוף 2025 תיק התיווך באשראי עדיין עמד על 381 מיליון ש"ח, ובלנדר התחייבה להמשיך לנהל אותו עד למיצוי מלא. אלא שקרן הביטחון, שנועדה לרכך את הפגיעה במשקיעים במקרה של פיגורים עמוקים, נשחקה לחלוטין והתאפסה. החל מינואר 2026, המשקיעים כבר לא מקבלים תשלום מלא, אלא תשלום חלקי שנגזר מהמזומן הזמין בקופה.

• צוואר הבקבוק עבר מצמיחה לנזילות. קרן הביטחון נשענה על שני מקורות שוטפים: הפקדות מהלוואות חדשות ותקבולים מהליכי גבייה. אחרי עצירת ההלוואות החדשות, אחד משני המקורות האלה נעלם.
• המיצוי אולי מסודר תפעולית, אבל לא נקי פיננסית. התיק ירד בהדרגה לאורך 2025 מ 435 מיליון ש"ח ל 381 מיליון ש"ח, והחברה ממשיכה לתפעל אותו, אבל התשלום למשקיעים כבר תלוי בקצב הגבייה ובתקבולי הביטוח.
• הנתון של 3.5% לא סוגר את התיק. החברה עצמה מבהירה שזהו אומדן לאחר גבייה, ושמדיניות החישוב אינה כוללת צפי לכשל עתידי.
• הזנב המשפטי נותר פתוח. בדצמבר 2025 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בלנדר P2P ישראל בעניין עמלות ודמי ניהול, והחברה עדיין אינה יכולה להעריך את סיכוייה.

מה נשאר מקרן הביטחון

בלנדר מציגה את ה P2P כפלטפורמה בעלת חמש שכבות הגנה למשקיעים, אך כיום המשקל שלהן השתנה. המוקד כבר אינו חיתום, פיזור או שוק משני, אלא המנגנון שנועד לגשר על הפער התזרימי בין פיגורי הלווים לתשלום החודשי למשקיעים. בלב המנגנון הזה ניצבת קרן הביטחון.

בלנדר מגדירה אותה כקרן שיפוי צוברת, הממומנת מניכוי ייעודי מכספי המלווים והלווים. הקרן מיועדת לכסות תשלומי קרן למשקיעים בהלוואות שנמצאות בפיגור של ארבעה חודשים ומעלה. כלומר, לא כרית ביטחון תאורטית, אלא רכיב שנועד להקדים תזרים בפועל.

כאן מסתתרת נקודה קריטית. בסעיף מדיניות חישוב הכשל, בלנדר מבהירה שלצורך עמידה בהתחייבויותיה השוטפות, קרן הביטחון נשענת על הפקדות מהלוואות חדשות ועל תקבולי גבייה. כל עוד המערכת צמחה והעמידה הלוואות, שני צינורות המזומן פעלו במקביל. ברגע שעצרו את ההלוואות החדשות, הצינור הראשון נסגר. לכן, השאלה המרכזית אינה מה גודל התיק, אלא האם קצב הגבייה והביטוח יצליחו לפצות על אובדן התזרים מאשראי חדש.

הכיסוי הביטוחי מחייב זהירות. הפוליסות מכסות רק 15% מנזק האשראי, בניכוי השתתפות עצמית של 4% עד 6% (בהתאם לשנת ההעמדה). זו לא פוליסה שסוגרת את הפער במלואו. זוהי שכבת הגנה צרה, שגם היא תלויה בתהליכי גבייה ותביעה ולא מספקת מזומן מיידי.

המשמעות התזרימית ברורה: עד דצמבר 2025 קרן הביטחון שילמה למשקיעים את מלוא התשלומים החודשיים. לאחר מכן הקרן נשחקה לחלוטין, ונכון למועד פרסום הדוחות לא נותרה בה יתרה (לפני גבייה עתידית ותקבולי ביטוח). החל מינואר 2026, הקרן מעבירה למשקיעים תשלום חלקי בלבד, בהתאם למזומן הזמין בקופה בכל מועד תשלום. זו כבר לא שאלה של מודל תאורטי, אלא של תמונת המזומן בפועל.

למה המיצוי יכול להיות מסודר, אבל לא חלק

עם זאת, אין סיבה למהר ולהסיק שמדובר בכאוס. התיק המנוהל ב P2P לא קרס ביום אחד, אלא קטן בהדרגה לאורך 2025: מ 435 מיליון ש"ח בסוף 2024, ל 423 מיליון ש"ח ברבעון הראשון, ועד ל 381 מיליון ש"ח בסוף השנה. במקביל, בלנדר הבהירה כי תמשיך לנהל ולתפעל את התיק הקיים באופן מלא עד למיצויו. כלומר, זו אינה מכירת חיסול, אלא תהליך שקיעה מנוהל.

מיצוי מסודר נשען בראש ובראשונה על שירות, גבייה ותפעול. לו התיק היה קורס בבת אחת, הסיכון התפעולי היה מזנק. העובדה שהתיק הגיע לינואר 2026 לאחר שנת התכווצות הדרגתית, מסבירה מדוע ההנהלה מציגה את המהלך כמיקוד אסטרטגי ולא רק כהודאה בכישלון.

אך אסור לייפות את המציאות: מסודר אינו בהכרח חלק. ההתכווצות ההדרגתית של התיק לא מנעה את שחיקת קרן הביטחון. נהפוך הוא. בלנדר מסבירה שהירידה בהלוואות החדשות, בשילוב מגבלות הגבייה שהוטלו ב 2024 בעקבות מלחמת חרבות ברזל, הם שהובילו לשחיקה. בפרק גורמי הסיכון, החברה מסווגת את "נזילות קרן הביטחון" כסיכון ייחודי בעל השפעה מהותית. זה אינו רעש רקע, אלא איום ממשי.

נקודה נוספת נוגעת למודל ההכנסות. בלנדר גובה ב P2P עמלות ניהול, הקמה ותפעול מהלווים ומהמשקיעים. במחצית השנייה של 2025, ההכנסות ברוטו של מגזר התיווך באשראי ירדו במתינות ל 26.8 מיליון ש"ח (לעומת 28.2 מיליון ש"ח במקביל אשתקד). ההכנסות נטו אף עלו ל 8.5 מיליון ש"ח, והרווח המגזרי זינק ל 2.75 מיליון ש"ח (לעומת 297 אלף ש"ח).

זהו נתון קריטי לאופן שבו השוק מפרש את המצב. פעילות במיצוי יכולה להמשיך לייצר הכנסות ודמי ניהול גם ללא אשראי חדש, ולכן התמונה התפעולית עשויה להיראות סבירה בטווח הקצר. אולם התזרים למשקיעים כבר אינו נהנה מאותה יציבות. מי שמתמקד רק ברווחיות המגזרית עלול לפספס שהבעיה עברה מהשורה החשבונאית למישור התזרימי ולאמון המשקיעים.

המספר של 3.5% לא סוגר את החשבון

בלנדר מספקת נתון שעלול לייצר אופטימיות מוקדמת. החברה מחשבת את שיעור הכשל לפי סך החייבים (בניכוי צפי גבייה עתידי ותשלומים מקרן הביטחון), חלקי סך האשראי שהועמד מתחילת הפעילות. לפי תחשיב זה, החברה מעריכה שנכון לסוף 2025, סך החוב בכשל לאחר גבייה יעמוד על כ 3.5%.

על פניו, זה נשמע כמו נתון סופי. אך זו טעות. החברה מבהירה כי מדיניות חישוב הכשל אינה כוללת צפי לכשל עתידי. כלומר, 3.5% אינו אומדן מלא לעלות המיצוי שנותר, אלא נתון נקודתי שמנכה גבייה עתידית חזויה מתוך שכבת החייבים הקיימת, מבלי לשקלל הלוואות שעלולות להידרדר בהמשך.

הנתון אינו חסר ערך. הוא מלמד שבלנדר מעריכה כי בסוף תהליך הגבייה, הנזק המצטבר יהיה נמוך יחסית להיקף ההעמדות ההיסטורי. עם זאת, אי אפשר להתייחס אליו כאל תקרת הפסד סופית. מדובר באומדן של שכבת החייבים הקיימת לאחר גבייה, ולא במדד מקיף לכל מה שעלול להשתבש עד לסגירת התיק.

מצבה של קרן הביטחון מחדד את התמונה. כל עוד הקרן שילמה במלואה, אפשר היה להתייחס ל 3.5% כמדד לאיכות הגבייה. כעת, כשהקרן התאפסה ומשלמת באופן חלקי בלבד, השאלה אינה רק מה יהיה שיעור הכשל הסופי, אלא מתי יגיע הכסף, באיזו תדירות, ואיזה חלק מזמן ההמתנה יגולגל ישירות על המשקיעים.

הזנב המשפטי אומר שהסיפור לא יישאר רק בדפי הגבייה

כאן נכנסת לתמונה החזית המשפטית. בדצמבר 2025 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בלנדר P2P ישראל. הבקשה עוסקת בטענות לגביית עמלות ודמי ניהול בשיעורים החורגים לכאורה מהסכמי ההתקשרות, וכן בטענות להעלאת תעריפים במהלך חיי ההלוואה. בלנדר טרם הגישה את תשובתה, ומציינת כי אינה יכולה להעריך את סיכויי ההליך.

בשלב זה לא ניתן לכמת את ההשלכה הכספית של התביעה, אך היא משנה את אופי הזנב שנותר ל P2P. זהו כבר לא רק תיק אשראי שדורש גבייה וקרן ביטחון שזקוקה לחמצן תזרימי, אלא גם סיכון משפטי סביב גביית העמלות בפלטפורמה שנמצאת במיצוי. כשמוסיפים לכך את העובדה שהמשקיעים מקבלים תשלום חלקי בלבד, ברור מדוע ה P2P ימשיך להעסיק את החברה גם לאחר עצירת ההלוואות החדשות.

המסקנה ברורה: בלנדר אכן הסיטה את ה P2P ממרכז מנוע הצמיחה שלה, אך היא עדיין לא יכולה להתייחס אליו כאל זנב שקט. כל עוד הקרן ריקה, הגבייה והביטוח מממנים את התזרים השוטף, ובמקביל מרחף סיכון משפטי סביב העמלות, ה P2P נותר חבילת סיכון היסטורית, ולא רק פעילות שנסגרה.

מסקנה

המסקנה לגבי בלנדר ביום שאחרי עצירת ה P2P אינה "הפעילות נגמרה", אלא "הפעילות הפכה ממנוע צמיחה למנוע שירות וגבייה". זהו הבדל תהומי. המשמעות היא שהמיצוי עשוי להיות מסודר תפעולית, שכן התיק עדיין גדול ומנוהל, אך הסדר הזה נשען כעת על מקורות מזומן מצומצמים, איטיים ופחות ודאיים.

עיקר התזה: ה P2P של בלנדר עשוי להיסגר בצורה נשלטת, אך לא חלקה. כובד המשקל עבר מהעמדת אשראי חדש לאתגרי הנזילות של קרן הביטחון, קצב הגבייה, תקבולי הביטוח והזנב המשפטי.

מה שיכתיב את כיוון המניה בחודשים הקרובים אינו עצם הסגירה, אלא איכות המיצוי. אם התיק ימשיך להתכווץ בהדרגה, התשלום למשקיעים ייתמך בגבייה ובביטוח, והחזית המשפטית תישאר מוגבלת, זנב הסיכון יתכווץ בפועל. מנגד, אם התהליך יקרטע, בלנדר תגלה שגם אחרי שמכבים מנוע, הזנב שלו עלול להעיב על המניה הרבה אחרי שהכותרות נשכחו.