אל על 2025: עד כמה רשות התחרות והחזית המשפטית יכולות לשנות את התמונה

איפה נפתח הפער

הניתוח הקודם כבר הצביע על כך ש 2026 תהיה שנת מבחן הנרמול של אל על. ניתוח זה מתמקד ברובד שקל להתעלם ממנו כשבוחנים רק את הנתונים התפעוליים: החזית המשפטית, הרגולטורית ויחסי העבודה כבר אינם רעש רקע, אלא מאיימים בדיוק על מנועי הרווח החריג של התקופה האחרונה.

הדרמה אינה בעצם קיומם של הליכים משפטיים, שכן אלה מלווים כמעט כל חברת תעופה גדולה. ההתפתחות המהותית היא הזינוק החד בהפרשות ב 2025, לצד שלוש חזיתות חדשות (או מחמירות) שנפתחו לאחר תאריך המאזן: בקשה לאישור תובענה ייצוגית של עובדים שפוטרו או פרשו, שתי הודעות כוונה של רשות התחרות והודעת שביתה מצד ההסתדרות סביב אפשרות של פתיחת בסיס פעילות של חברה זרה בנתב"ג.

כלומר, מבחן הנרמול של 2026 אינו מסתכם רק בשאלת הביקושים ושחיקת כוח התמחור. הוא תלוי גם בשאלה אם החזית המשפטית והרגולטורית תישאר בגדר רישום חשבונאי, או שתתורגם לעלויות בפועל, למגבלות תמחור ולחיכוך גובר מול העובדים, דווקא כשהתחרות חוזרת.

האיתות הראשון למעבר של הסיכון למרכז הבמה משתקף בשורת ההפרשות. היתרה, שעמדה על 8.1 מיליון דולר בתחילת 2024 ועלתה ל 13.4 מיליון דולר בסופה, זינקה ל 64.4 מיליון דולר בסוף 2025, תוספת של 51 מיליון דולר בשנה אחת.

מה כבר יושב על השולחן

ההפרשות זינקו, וצפירת ההרגעה מוגבלת לסוף 2025

כאן מסתתר פער מהותי. אל על מציינת כי להערכת ההנהלה ויועציה המשפטיים, לא צפויה חשיפה להפסד מעבר להפרשות שכבר נרשמו. על פניו, זוהי אמירה מרגיעה, אך בפועל תוקפה מוגבל.

ההערכה הזו מתייחסת למלאי התביעות שהיה קיים בסוף 2025. באותו סעיף, החברה מדגישה כי סך התביעות (כ 1.122 מיליארד דולר) אינו כולל את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה בינואר 2026, הנוגעת לזכויות שכר ופרישה של עובדים. המשמעות היא שצפירת ההרגעה תקפה לעבר בלבד, ואינה מכסה את החזיתות שנפתחו מיד לאחר תאריך המאזן.

הפער העצום בין סכומי התביעות (1.122 מיליארד דולר) להפרשה בפועל (64.4 מיליון דולר) אינו מעיד בהכרח על הוצאה עתידית נוספת, אך הוא ממחיש את הניתוק בין סכום התביעה, ההסתברות החשבונאית והעלות הסופית. התמקדות בסכומי הכותרת מייצרת פאניקה מיותרת, בעוד שהישענות בלעדית על שורת ההפרשה עלולה לעוור. המסקנה היא שהסיכון עדיין מרחף מעל החברה, גם אם אינו נגזר ישירות מסכומי התביעות ברוטו.

רשות התחרות מכוונת ללב הרווחיות החריגה

שתי הודעות רשות התחרות מהוות את מוקד הסיכון המרכזי, שכן הן נוגעות ישירות למנועי הרווח של אל על בתקופה החריגה שמאז פרוץ המלחמה.

ההודעה הראשונה (מ 8 בפברואר 2026) נוגעת לכוונה להטיל עיצום כספי של כ 121.8 מיליון ש"ח בגין גביית מחיר מופרז. הרשות מצביעה על התייקרות ממוצעת של כ 16% בכרטיסי הטיסה (תיירים ופרימיום) בין אוקטובר 2023 למאי 2024, תקופה שבה, לטענתה, אל על החזיקה במונופול בטיסות לישראל וממנה, וכן ביעדים ספציפיים. זהו אינו עניין טכני, אלא ניסיון למסגר מחדש את הרווחיות החריגה שרשמה החברה בחסות המלחמה.

ההודעה השנייה (מ 23 בפברואר 2026) לוקחת את הסיכון צעד קדימה, מקנס נקודתי להשלכות מבניות. הרשות שוקלת להטיל עיצום של כ 110 מיליון ש"ח על החברה (וכמיליון ש"ח על שני נושאי משרה) בגין ניצול לרעה לכאורה של כוח מונופוליסטי בשוק ההאנגרים לטיפול במטוסי נוסעים. חמור מכך, הממונה בוחנת הכרזה רשמית על אל על כמונופול בשוק זה.

זוהי ליבת האירוע. בעוד שההודעה הראשונה בוחנת את מדיניות התמחור בזמן מחסור קיצוני, השנייה נוגעת להתנהלות החברה בתשתית תפעולית בעלת השלכות תחרותיות ארוכות טווח. הסיכון אינו מסתכם רק בקנס כספי, אלא באפשרות שהתקופה שנתפסה בשוק כהפגנת כוח תמחור ויתרון תפעולי, תסווג בדיעבד כתקופה של חשיפה רגולטורית מוגברת.

החברה עצמה מחזקת תזה זו, כשהיא מציינת בדוחותיה כי המלחמה ונסיגת החברות הזרות הגדילו את נתח השוק שלה בנתב"ג, נתון שעשויות להיות לו השלכות בתחום דיני התחרות. זה אינו רעם ביום בהיר, אלא חזית שאל על עצמה מזהה כפועל יוצא של התקופה.

אל על ונושאי המשרה דוחים את הטענות, ויש לזכור כי אלו הודעות כוונה בלבד טרם שימוע. עם זאת, מבחינת המשקיעים, הפור כבר נפל: החברה מודה במפורש כי רשמה הפרשה בגין הודעות אלו, מה שהופך את הדיון מתיאורטי למעשי.

חזית העבודה מאיימת להכביד על בסיס העלויות רגע לפני חזרת התחרות

אמנם קל להתייחס לבקשת האישור הייצוגית ולהודעת השביתה כשני אירועים מנותקים, אך בפועל הם יושבים על אותו ציר כלכלי: עלויות השכר, הגמישות הניהולית, והיכולת של אל על לצלוח את חזרת התחרות ללא סכסוכי עבודה.

הבקשה הייצוגית (מינואר 2026) מלינה על פגיעה בזכויות שכר ופרישה של עובדים קבועים שפוטרו או פרשו. התובעים טוענים כי מנגנון השכר האחיד "בלע" רכיבים קיבוציים (כמו תוספות ותק ומגזר) לתוך רכיב טכני של השלמה לשכר מינימום, מה שיצר פער בין השכר ששולם בפועל לשכר הקובע לפנסיה. הנזק הנטען מוערך בכ 648.8 מיליון ש"ח.

ההליך נמצא בחיתוליו, ואל על טרם הגישה את תגובתה לבית הדין. ואולם, מהות התביעה חשובה מסכום הכותרת: היא מאותתת שמוקד החיכוך אינו מוגבל רק לדרישות שכר עתידיות, אלא מציף מחדש את אופן חישוב זכויות העבר.

הודעת השביתה (מ 19 בפברואר 2026) פותחת חזית נוספת, הפעם סביב עתיד התחרות. ההסתדרות דורשת לנהל משא ומתן קיבוצי על ההשלכות של פתיחת בסיס פעילות של חברה זרה בנתב"ג (HUB), תוך דגש על ביטחון תעסוקתי, תנאי שכר, בטיחות ועבודת התפעול בקרקע.

אל על מציינת כי הודעה דומה נשלחה גם לשאר חברות התעופה הישראליות ולרשות שדות התעופה. עובדה זו אכן מראה שהאיום אינו ייחודי לאל על, אך היא אינה משנה את המסקנה הכלכלית: שינוי בסביבה התחרותית יגרור בהכרח זעזוע גם במערכת יחסי העבודה בענף.

השוק נוטה להפריד בין חזרת התחרות (שנתפסת כאיום על התשואה והמחירים) לבין יחסי העבודה (שנתפסים כסוגיה תפעולית נפרדת). בפועל, כשהלחץ המסחרי יגבר, אל על תזדקק לגמישות ניהולית מקסימלית. הודעת השביתה ממחישה שגם ועד העובדים נערך בדיוק לתרחיש הזה.

המבחנים המרכזיים: איך מוודאים שהסיכון נשאר בשליטה

המסקנה מניתוח זה אינה נגזרת מסכום קנסות היפותטי או ממספר התביעות, אלא משלושה מבחנים מעשיים שילוו את החברה ברבעונים הקרובים:

המבחן הרגולטורי: האם הודעות רשות התחרות ייעצרו בשלב השימוע, או שיבשילו לכדי עיצומים, הכרזה על מונופול, או מגבלות על חופש הפעולה של החברה. כל החמרה בחזית זו תשנה מיד את האופן שבו השוק מתמחר את רווחי 2024 ו 2025.

המבחן החשבונאי: האם ההפרשה (64.4 מיליון דולר) תתייצב, או שתמשיך לתפוח. גם ללא תזרים מזומנים שלילי מיידי, עלייה נוספת בהפרשות תהפוך את החזית המשפטית מסיכון תיאורטי למשקולת קבועה שמעיבה על איכות הרווח.

מבחן יחסי העבודה: האם ההנהלה תצליח להכיל את המחלוקת מול ההסתדרות בחדרי המשא ומתן, או שהמאבק על הקמת ה HUB והביטחון התעסוקתי יגלוש לשיבושים, עיכובים ועלויות נוספות. סוגיה זו קריטית במיוחד לאור הזינוק בהוצאות השכר ב 2025; חברת תעופה שנכנסת לתקופת נרמול עם בסיס עלויות מנופח, נותרת עם שולי ביטחון צרים מאוד.

המסקנה

החזית המשפטית והרגולטורית אינה נספח לסיפור הנרמול של אל על, אלא חלק בלתי נפרד ממנו. ההפרשות כבר זינקו ב 2025, ולאחר תאריך המאזן נפתחו חזיתות חדשות הנוגעות למחירי הטיסות בתקופת המלחמה, לשוק ההאנגרים, לזכויות הפרישה של העובדים, וליחסי העבודה בצל חזרת התחרות.

התזה המוצגת כאן אינה גורסת שאל על איבדה שליטה. נהפוך הוא: החברה הודפת את הטענות, ההליכים בראשיתם, ופעילות הליבה נותרה איתנה. אולם, דווקא עוצמת הפעילות היא שהופכת את הסיכון למהותי: הוא מתמקד בדיוק בנקודות שבהן אל על נהנתה מכוח שוק חריג, ועלול להסיט את הדיון מהרווחיות הפנומנלית של השנים האחרונות לשאלות של איכות הרווח, חופש התמחור וגמישות ניהולית.

לפיכך, שאלת המפתח ל 2026 אינה מסתכמת רק בקצב חזרתן של החברות הזרות. המבחן האמיתי הוא האם אל על תשכיל לנווט אל תוך סביבה תחרותית פתוחה יותר, מבלי לגרור אחריה משקולת משפטית, רגולטורית ותפעולית שתהפוך את תהליך הנרמול ליקר ומורכב בהרבה.