החולשה בצפון אמריקה: איך מגזר של 451 מיליון ש"ח נשאר כמעט בלי רווח

איפה הבעיה מתרכזת

המאמר הראשי הצביע על כך ששנת 2025 של כפרית התאפיינה בשמירה על כמויות המכר, אך במקביל נרשמה שחיקה ברווחיות. ניתוח המשך זה מתמקד באזור שבו הפער הזה הפך לחריף במיוחד: מגזר צפון אמריקה.

זה אינו מגזר שולי. צפון אמריקה חתמה את 2025 עם הכנסות מלקוחות חיצוניים בהיקף של 450.8 מיליון ש"ח, המהוות 34.9% מסך מכירות הקבוצה, אך הניבה רווח מגזרי זעום של 1.4 מיליון ש"ח בלבד. כלומר, המגזר הגדול ביותר בשורת ההכנסות תרם רק 1.6% מהרווח המגזרי הכולל. כשמוסיפים לכך שיעור ניצולת של 47% בלבד, לעומת 55% בישראל, 73% באירופה ו 76% באסיה, התמונה מתבהרת.

המסקנה כאן חדה: צפון אמריקה לא איבדה את המחזור, אלא את הרווחיות שנגזרת ממנו. היקף המכירות נותר כמעט ללא שינוי, אך הן כבר לא הצליחו לכסות את בסיס העלויות של הפלטפורמה האזורית הגדולה. כשהחברה עצמה מציינת כי ההאטה בענף הבנייה בארה"ב פגעה במיוחד בתוצאות המגזר, הפאזל מתחבר: חשיפה לענפי קצה חלשים, עודף קיבולת ביחס לביקוש, ורווחיות שנשחקה כמעט לחלוטין.

המחזור כמעט לא זז, אבל המודל הכלכלי של המגזר נסדק

הנתון המרכזי כאן אינו הרווח עצמו, אלא הפער בינו לבין שורת ההכנסות. הכנסות המגזר בצפון אמריקה רשמו ב 2025 ירידה קלה של 1.6% בלבד, מ 462.8 מיליון ש"ח ל 455.6 מיליון ש"ח. זוהי ירידה מורגשת, אך כזו שלא אמורה למחוק כמעט את כל הרווח. בפועל, הרווח המגזרי צלל ב 92.1%, מ 17.9 מיליון ש"ח ל 1.4 מיליון ש"ח, והמרווח המגזרי התכווץ מ 3.88% ל 0.31%.

זו אינה נראית כמו בעיית ביקוש שגרתית, אלא כפלטפורמה שנותרה גדולה, מורכבת ויקרה מדי ביחס להיקף הפעילות שהיא משרתת. לו המחזור היה צונח בחדות, ניתן היה לייחס זאת לשנת שפל מחזורית. אך כשההכנסות כמעט לא זזות והרווח מתאדה, הבעיה עמוקה יותר ונוגעת לתמחור, לתמהיל המוצרים, לעודף קיבולת ולקושי בספיגת ההוצאות הקבועות.

הטבלה מחדדת מדוע סוגיה זו אינה יכולה להישאר כהערת שוליים בניתוח הדוחות המאוחדים. המגזר הגדול ביותר של כפרית בשורת ההכנסות הפך ב 2025 לחלש ביותר ברווחיות, ובפער ניכר. כל עוד מגמה זו נמשכת, הקבוצה אמנם תוכל להמשיך להציג היקף מכירות גבוה, אך איכות הרווח תישען באופן לא פרופורציונלי על אירופה ואסיה.

יש כאן גם איתות לגבי תקרת הרווחיות של הקבוצה כולה. הרווח המגזרי המאוחד הסתכם ב 87.2 מיליון ש"ח. צפון אמריקה, שאחראית לשליש מהמחזור, תרמה מתוכם 1.4 מיליון ש"ח בלבד. זהו אינו פער שולי בין מגזרים, אלא עדות לכך שהפלטפורמה האזורית הגדולה ביותר של הקבוצה כמעט לא ייצרה ערך תפעולי ב 2025.

ניצולת של 47% במגזר הגדול ביותר היא דגל אדום

בנקודה זו הניתוח עובר מהשורה העליונה למבנה התעשייתי של המגזר. לצפון אמריקה כושר הייצור הפוטנציאלי הגדול ביותר בקבוצה, 52.9 אלף טון, המהווים 30.5% מכושר הייצור הכולל. אולם בפועל, רק 47% מכושר זה נוצל. זהו שיעור הניצולת הנמוך ביותר בקבוצה, בפער ניכר מאירופה ומאסיה.

נתון זה קריטי, שכן פעילות צפון אמריקה אינה מסתכמת במפעל בודד שנקלע לשנה חלשה. המגזר מאגד ארבע חברות ייצור בארה"ב ובקנדה: POLYFIL USA, KAFRIT NA, ABSA RESIN CAN ו BADGER COLOR Concentrates. זוהי פלטפורמה אזורית מלאה, ולא שלוחה מצומצמת. כאשר פלטפורמה בסדר גודל כזה פועלת בפחות מחצי מהניצולת האפשרית, חלק ניכר מבסיס העלויות פשוט אינו נספג כראוי.

גם ביאור המגזרים ממחיש עד כמה המרווח הפך צר. הוצאות הפחת וההפחתות בצפון אמריקה הסתכמו ב 18.6 מיליון ש"ח, פי 13 ויותר מהרווח המגזרי. אין פירוש הדבר שהמגזר בהכרח הפסדי ברמה התזרימית, אך המשמעות היא שהרווח החשבונאי שנותר לאחר שקלול בסיס הנכסים וההפחתות הוא אפסי כמעט לחלוטין.

בחלוקה גיאוגרפית, התמונה הופכת למעיקה אף יותר. ארה"ב וקנדה מרכזות יחד נכסים לא שוטפים בהיקף של 281.2 מיליון ש"ח, המהווים 43.9% מסך הנכסים הלא שוטפים הגיאוגרפיים של הקבוצה. כלומר, האזור שבו הניצולת היא הנמוכה ביותר והרווחיות אפסית, הוא גם האזור שבו מרוכזת שכבת נכסים כבדה במיוחד. זו בדיוק הנקודה שבה חולשת שוק מתורגמת לבעיה של תשואה על ההון התפעולי, ולא רק לבעיה בשורת המכירות.

ההוצאות הקבועות לא התכווצו בהתאמה לירידה בניצולת. מצבת העובדים בצפון אמריקה צמחה מ 305 ל 319 עובדים, בעוד שהכנסות המגזר רשמו ירידה קלה. עיקר הגידול לא נרשם במערך התפעול, שגדל מ 260 ל 262 עובדים בלבד, אלא במעטפת התומכת: מצבת עובדי המכירות גדלה מ 25 ל 32, עובדי המנהלה מ 20 ל 25, וצוותי המעבדה והפיתוח מ 55 ל 64 עובדים.

כלומר, גם מבלי לשקלל את מחירי חומרי הגלם או את השפעות שערי החליפין, המגזר נכנס ל 2025 עם בסיס תפעולי כבד יותר. כל עובד בצפון אמריקה ייצר ב 2025 הכנסות מגזריות של כ 1.43 מיליון ש"ח, לעומת כ 1.52 מיליון ש"ח ב 2024. ירידה זו של כ 6% בהכנסה לעובד מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהפלטפורמה איבדה מיעילותה הכלכלית.

מדוע דווקא צפון אמריקה ספגה את הפגיעה הקשה ביותר

כדי להבין מדוע השחיקה התרכזה דווקא באזור זה, יש לבחון את הקשר שבין תמהיל המוצרים של המגזר לסביבת הביקוש. החברה מציינת כי בצפון אמריקה עיקר המכירות מתרכז בתרכיזי צבע לאריזות ובתערובות המיועדות לשוק הבנייה. בהמשך, היא מבהירה כי ההאטה בענף הבנייה בארה"ב פגעה באופן ניכר בתוצאות הפעילות בצפון אמריקה.

זהו חיבור מהותי. כאשר הבנייה למגורים והבנייה המסחרית בארה"ב חוות האטה, נפגעים בין היתר הביקושים לצנרת, לכבלים, לפולימרים מעכבי בעירה ולמוצרים תעשייתיים נלווים. במקביל, החברה מדווחת על חולשה בביקוש למוצרי צריכה ואריזות מזון, על תהליכי צמצום מלאים אצל הלקוחות, ועל עודף היצע של פולימרים שלחץ את המחירים לאורך כל שרשרת הערך. בצפון אמריקה, שני הלחצים הללו הצטלבו בדיוק במגזר שמתאפיין בקיבולת ייצור גבוהה ובחשיפה משמעותית לשוק הבנייה.

לכך התווספה אי הוודאות סביב מדיניות המכסים בארה"ב. החברה מציינת כי למדיניות זו הייתה השפעה ממתנת על הביקושים במהלך המחצית השנייה של השנה. נתון זה חשוב, שכן גם אם חלק מהיצוא מקנדה לארה"ב נהנה מהטבות הסכם CUSMA, ההשפעה הרוחבית מתבטאת בשוק זהיר יותר, בלקוחות שמעכבים הזמנות, ובסביבה עסקית שבה קשה יותר לגלגל עליות מחירים ללקוח או לשמור על מרווחי הרווחיות.

מעבר לכך, עולה נתון אנליטי מעניין: הכנסות הקבוצה לפי מיקום לקוח בארה"ב ובקנדה צנחו יחד ל 293.3 מיליון ש"ח ב 2025, לעומת 432.3 מיליון ש"ח ב 2024, צניחה של כ 32%. במקביל, הכנסות מגזר צפון אמריקה עצמו נותרו כמעט ללא שינוי. המסקנה המתבקשת היא שהפלטפורמה הצפון אמריקאית הצליחה לשמר את היקף המחזור באמצעות הסטת מכירות לשווקים אחרים או שינוי בתמהיל הלקוחות, אך מהלך זה לא הספיק כדי לשמר את הרווחיות. כלומר, הבעיה אינה טמונה רק בהיקף המכירות של המגזר, אלא במחיר המכירה, ביעדי היצוא, וביכולת לספוג את העלויות התפעוליות.

זהו לב ההבדל בין שורת ההכנסות לשורת הרווח. ניתן לשמר את היקף המכירות באמצעות גמישות מסחרית, שינוי תמהיל המוצרים או פריסה גיאוגרפית רחבה יותר. אולם, קשה הרבה יותר לשמור בדרך זו על מרווחי הרווחיות, במיוחד כאשר שיעור הניצולת נמוך והביקוש בשוק המקומי חלש.

מה נדרש כדי לשנות את המגמה

כדי שמגזר צפון אמריקה יחזור להוות מנוע רווח ולא רק מנוע הכנסות, מספר תנאים צריכים להתקיים במקביל:

• שיעור הניצולת חייב לטפס משמעותית מעל רף ה 47%. כל עוד למעלה ממחצית מכושר הייצור נותרת מובטלת, קשה מאוד לייצר רווחיות תפעולית.
• הביקוש בענפי הקצה בארה"ב, ובראשם שוקי הבנייה והתעשייה שספגו פגיעה, חייב להתייצב.
• המגזר נדרש להוכיח כי הכנסות של למעלה מ 450 מיליון ש"ח מסוגלות לייצר שוב רווח מגזרי דו ספרתי במיליוני שקלים, ולא רווח סמלי בלבד.
• בסיס הוצאות המכירה, ההנהלה והפיתוח חייב להיות מותאם לרמת הפעילות בפועל, או לחלופין, על המגזר להוכיח כי תוספת העלויות אכן תורמת לבניית תמהיל מוצרים רווחי יותר.

תזת הנגד ברורה וסבירה: ייתכן ש 2025 הייתה בסך הכל שנת שפל מחזורית, שבה ההאטה בבנייה בארה"ב ואי הוודאות סביב מדיניות המכסים שחקו זמנית את המרווחים. אם זו אכן התמונה, די בהתאוששות מתונה בביקושים כדי לייצר זינוק חד ברווח, הודות לאותו מינוף תפעולי. אולם, נכון לסוף 2025, הנתונים אינם תומכים בכך. המספרים משקפים פלטפורמה גדולה שנותרה כבדה ויקרה מדי ביחס לביקושים שקלטה בפועל.

מסקנה

צפון אמריקה אינה עוד מגזר חלש בתוך כפרית. זהו המגזר הגדול ביותר של הקבוצה בשורת ההכנסות, ולכן כאשר הוא מציג רווחיות אפסית, הוא מציב תקרת זכוכית לרווחיות הכוללת של שנת 2025. הכנסות של 450.8 מיליון ש"ח מלקוחות חיצוניים מול רווח מגזרי של 1.4 מיליון ש"ח אינן בבחינת סטייה קלה. זוהי אינדיקציה ברורה לכך שהפלטפורמה האזורית גדולה מדי עבור היקף המחזור הנוכחי, או לפחות עבור התנאים המסחריים שבהם הוא נמכר.

מכאן והלאה, שאלת המפתח אינה האם צפון אמריקה מסוגלת להמשיך למכור. המגזר כבר הוכיח את יכולתו לשמר את היקף המחזור. השאלה המהותית היא האם הוא מסוגל לחזור ולספוג את העלויות הקבועות, לשפר את שיעורי הניצולת ולטייב את תמהיל המוצרים, כך שמגזר המהווה שליש מפעילות הקבוצה יחזור לייצר רווח ההולם את משקלו. עד שזה יקרה, החולשה בצפון אמריקה תיוותר המבחן המשמעותי ביותר לרווחיותה של כפרית.