קטה כבר חברת אג"ח, אבל קו האשראי עדיין עובר דרך בעל השליטה

המאמר הקודם הצביע על כך שב 2025 המוקד של קטה עבר משורת הרווח אל מלאי הקרקעות, המימון והביצוע. הניתוח הנוכחי מחדד שאלה אחת: מי באמת מגבה עכשיו את האשראי של הקבוצה, אחרי שב 21 בדצמבר 2025 היא הפכה לחברת אג"ח ציבורית.

התשובה היא שהאשראי עדיין לא נשען על החברה הציבורית לבדה. החברה אמנם קיבלה מעטפת ציבורית, אבל חלק מרכזי מהביטחונות לבנקים, מהפתרון למצוקת כוח האדם ואפילו מהוודאות המיסויית, עדיין נשען על גיל קטה ועל מעגל השליטה. זה לא אומר שהמודל אינו עובד. להפך, הוא סייע לחברה להמשיך לבצע פרויקטים ולהשיג מימון. אולם המעבר מחברה משפחתית לחברת אג"ח מוסדית עדיין חלקי.

מי באמת מספק את רשת הביטחון למימון

סעיף הערבויות האישיות חד-משמעי. גיל מעמיד מעת לעת ערבויות ללא תמורה לטובת תאגידים פיננסיים, ונכון למועד פרסום הדוחות, ערבויות אלה מגבות הלוואות בהיקף של כ 466 מיליון ש"ח. מתוך הסכום הזה, אור, עוז ורון ערבים יחד עם גיל רק לכ 6 מיליון ש"ח. כלומר, גם אחרי שבפברואר 2026 השליטה חולקה בין גיל לשלושת בניו, עיקר רשת הביטחון של המממנים עדיין נשענת על גיל.

חשוב להבהיר: עמודת ה 6 מיליון ש"ח כלולה בתוך ה 466 מיליון ש"ח ואינה מתווספת אליהם. מטרתה להמחיש עד כמה החלק המשותף לכלל בעלי השליטה זניח ביחס לערבות האישית של גיל.

מעבר לכך, קטה גרופ ייזום העמידה ערבות ללא הגבלת סכום לטובת בנק מקומי, להבטחת התחייבויות של קטה גרופ מניבים, שהסתכמו בכ 82 מיליון ש"ח נכון למועד הדיווח. אמנם זו אינה ערבות אישית, אך זו עדיין אינה תמונה של חברה ציבורית שעומדת בזכות עצמה, אלא רשת תמיכה פנימית בין ישויות קשורות בקבוצה.

הנקודה המעניינת היא מה קרה לאחר ההנפקה. החברה מצהירה על כוונתה לפעול להסרת הערבויות האישיות של גיל, אך מסייגת מיד שאין ודאות שכך יקרה. יתרה מכך, אם הסרתן תותנה בהרעת תנאי המימון, המהלך ידרוש אישורים מיוחדים. המסקנה פשוטה: נכון למועד הדיווח, הערבויות נותרו בעינן.

זו נקודת המפתח. קטה אמנם גייסה חוב ציבורי, אך האשראי הבנקאי שלה עדיין לא נשען על התאגיד לבדו. הוא ממשיך להישען על גיל, ובשוליים גם על בני המשפחה ועל ערבויות צולבות. מי שמחפש את קו האשראי האמיתי של החברה, מוצא אותו אצל בעל השליטה.

מכירת חברת כוח האדם ניתקה את האחריות המשפטית, אך לא את התלות הכלכלית

גם בסוגיית כוח האדם התמונה ברורה. חברת כוח האדם הוקמה באוקטובר 2023 בשיא מצוקת העובדים בענף, והעסיקה כ 100 עובדים זרים באתרי הקבוצה. ב 5 בינואר 2025 היא נמכרה לגיל קטה תמורת הערך הנקוב של המניות, בתוספת מיליון ש"ח שקוזזו מיתרת הזכות של החברה כלפיו.

משפטית, החברה התנתקה לחלוטין. ממועד החתימה היא אינה נושאת באחריות לחובות חברת כוח האדם, כלל הזכויות וההתחייבויות עברו לגיל, והמניות נמכרו כפי שהן (AS IS). החברה אף ויתרה מראש על כל טענה עתידית כלפי גיל או כלפי חברת כוח האדם בגין פעילות העבר.

אולם כלכלית, חבל הטבור לא נותק. יום אחד בלבד לפני השלמת המכירה, ב 2 בינואר 2025, נכנס לתוקף הסכם לאספקת עובדים בין קטה גרופ ביצוע לחברת כוח האדם. במסגרת ההסכם, חברת כוח האדם מספקת עובדים זרים, ועלות השירותים הללו לקבוצה ב 2025 עמדה על כ 12.7 מיליון ש"ח. בנוסף, קטה גרופ ביצוע העמידה ערבות אוטונומית, ללא הגבלת סכום או זמן, להבטחת זכויות העובדים והתחייבויותיה על פי ההסכם.

ההוכחה הניצחת לכך מופיעה בפרק העוסק בהשפעות המלחמה. החברה מסבירה שם שפעילותה לא נפגעה מהותית ממצוקת כוח האדם, בין היתר משום שהיא נשענת על עובדים זרים המועסקים על ידי חברת כוח האדם שבבעלותו המלאה של גיל קטה.

זו אינה עסקת בעלי עניין טכנית בלבד, אלא פתרון תפעולי קריטי שנשאר בידי בעל השליטה. החברה אמנם הוציאה את חברת כוח האדם מהמאזן ומאחריותה הישירה, אך נותרה תלויה בה כלכלית. תפעולית זה עשוי לעבוד מצוין ולשחרר את צוואר הבקבוק של הענף, אך עבור משקיע שבוחן את הממשל התאגידי, זו עדות לכך שהמענה לאחד הסיכונים המרכזיים של החברה מתנהל מחוץ למעטפת הציבורית.

גם המעמד הציבורי טרם הוכרע סופית

סוגיה נוספת, פחות מוחשית אך חשובה לא פחות, נוגעת למיסוי. בינואר 2026 פרסמה רשות המיסים עמדה שלפיה חברה שהנפיקה רק איגרות חוב לציבור אינה נחשבת בהכרח ל"חברה שיש לציבור עניין ממשי בה". אם עמדה זו תתקבל בבית המשפט, עשויה להיות לה השפעה על הוצאות המס של קטה כחברת אג"ח.

החברה לא רשמה הפרשה בגין כך, ומציינת כי לעמדת יועציה היא אינה נחשבת לחברת מעטים. אין כאן בהכרח חבות מס חדשה, אלא תזכורת לכך שהמעמד הציבורי של חברות אג"ח עדיין שנוי במחלוקת מול רשויות המס.

מצב הביניים הזה משתקף גם בממשל התאגידי. החברה מדווחת כי בתחילת 2026 הוארכו מספר הסכמים עם בעלי עניין באותם תנאים, אך אשרורם הרשמי ייעשה רק "בזמן הקרוב", מאחר שוועדת הביקורת הוקמה רק ב 15 במרץ 2026. זה אמנם לא דרמטי כמו סוגיית הערבויות או כוח האדם, אך זה מעיד על סדר הדברים: ההנפקה בוצעה, העסקאות הוארכו, ורק לאחר מכן הושלמה הקמת מוסדות הבקרה.

המסקנה אינה שהחברה מסתירה מידע – נהפוך הוא. היא מציגה בשקיפות מודל שבו המעטפת הציבורית הולבשה על תשתית משפחתית קיימת, אך טרם החליפה אותה לחלוטין. המימון עדיין נשען על גיל, כוח האדם מסופק דרך חברה בבעלותו, ואפילו סיווג המס של החברה טרם הוכרע סופית.

משמעות הדברים

התמונה המצטיירת מציגה פער בין תמיכה להפרדה. תמיכה בהחלט קיימת: גיל והמשפחה מעמידים ערבויות שמסייעות במימון, וחברת כוח האדם מספקת פתרון יעיל למצוקת העובדים. החברה אף מצהירה על כוונתה להסיר את הערבויות האישיות ולמסד את המנגנונים הציבוריים.

אך הפרדה מלאה טרם הושגה. הבנקים עדיין נשענים בעיקר על גיל, פתרון כוח האדם נותר בידיו גם לאחר המכירה, ורשות המיסים מאותתת שהנפקת אג"ח לבדה אינה מוחקת בהכרח את הסטטוס של חברת מעטים. המסקנה ברורה: קטה היא אמנם חברת אג"ח, אך קו האשראי שלה טרם עבר במלואו מהבעלים אל התאגיד.

מכאן נגזרים מבחני ההמשך של החברה. אם ברבעונים הקרובים היא תצליח להסיר חלק מהערבויות האישיות מבלי לספוג התייקרות בעלויות המימון, לצמצם את התלות בחברת כוח האדם (או למסד אותה כך שתהיה פחות תלויה באדם אחד), ולהסדיר את סוגיית המס ללא עלויות נוספות – המעטפת הציבורית שלה תתחזק. אם לא, שוק האג"ח ימשיך לתמחר חברה שהיא ציבורית כלפי חוץ, אך נשענת מבפנים על שכבת שליטה פרטית שנושאת בחלק ניכר מהמשקל הקריטי.