בנק ירושלים ב 2025: למה ההפרשה ירדה דווקא כשהאשראי הבעייתי עלה

במאמר הקודם טענו שהרווח של בנק ירושלים נראה חזק יותר מהפעילות שמייצרת אותו בפועל, ולכן הדיסקאונט של יצוא לא יכול להיבחן רק דרך השורה התחתונה. הניתוח הנוכחי מתמקד בנקודה שבה הפער הזה בולט במיוחד: שיעור ההוצאה להפסדי אשראי ירד מ 0.51% ל 0.32%, אך שיעור האשראי הלא צובר או בפיגור של 90 יום ומעלה עלה מ 1.38% ל 1.96%.

זו אינה סתירה טכנית, אלא סוגיה שנוגעת ישירות לאיכות הרווח. מי שבוחן את דוח רווח והפסד רואה הוצאה של 52.4 מיליון ש"ח לעומת 79.7 מיליון ש"ח אשתקד, מה שגוזר רווח נקי מיוחס של 194.6 מיליון ש"ח לעומת 154.6 מיליון ש"ח. אולם, בחינת איכות האשראי מעלה תמונה נוחה פחות: יחס יתרת ההפרשה לאשראי לציבור ירד מ 1.43% ל 1.33%, בזמן שהלחץ בתיק דווקא גבר.

סיום השנה כבר סיפק רמז לכך. ברבעון הרביעי, ההוצאות להפסדי אשראי עלו מ 16.9 מיליון ש"ח ל 19.1 מיליון ש"ח. כלומר, השורה התחתונה השנתית נראית נקייה, אך המגמה בסוף השנה כבר התהפכה. זה בדיוק סוג הפער שהשוק נוטה לפספס כשהוא מתמקד קודם ברווח ורק אחר כך באיכות האשראי.

הפרדוקס בלב הדוחות

טבלת המדדים המרכזיים משקפת את הסתירה בחדות. מחד גיסא, שיעור ההוצאה להפסדי אשראי ירד ב 19 נקודות בסיס, מ 0.51% ל 0.32%. מאידך גיסא, שיעור האשראי הלא צובר או בפיגור של 90 יום ומעלה קפץ ב 58 נקודות בסיס, מ 1.38% ל 1.96%. במקביל, יחס יתרת ההפרשה ירד ב 10 נקודות בסיס, מ 1.43% ל 1.33%.

התרשים ממחיש נקודה פשוטה: 2025 לא הייתה שנת ניקוי של תיק האשראי. זו הייתה שנה שבה אומדן ההפסד שנרשם בדוח רווח והפסד ירד, בזמן שמלאי האשראי הבעייתי בתיק תפח. זהו הבדל מהותי. הוצאות להפסדי אשראי הן מדד תזרימי (זרם), בעוד שאשראי בעייתי הוא מדד מלאי. כששני המדדים נעים בכיוונים מנוגדים, נשאלת השאלה מי מהם מקדים את השני.

הבעיה אינה מסתכמת רק במגמה, אלא גם בתרומה לרווח. הירידה בהוצאות להפסדי אשראי גילחה 27.3 מיליון ש"ח מהעומס על השורה התחתונה בהשוואה ל 2024. ללא השפעה זו, הזינוק ברווח ב 2025 היה מתון בהרבה.

היכן נרשמה ההרעה האמיתית בתיק

ההרעה אינה מסתתרת בשוליים. סך הנכסים שאינם נושאים הכנסה (NPL) של הציבור עלה מ 196.1 מיליון ש"ח ל 290.8 מיליון ש"ח – זינוק של כ 48%. במקביל, סך האשראי לציבור צמח מ 18.29 מיליארד ש"ח ל 19.10 מיליארד ש"ח, עלייה של כ 4.4% בלבד. כלומר, שכבת האשראי הבעייתי צמחה בקצב מהיר משמעותית מסך תיק האשראי.

התפלגות הנתונים חשובה אף יותר. בחובות הלא צוברים לדיור נרשמה עלייה מ 146.2 מיליון ש"ח ל 191.4 מיליון ש"ח. באשראי המסחרי נרשמה קפיצה מ 44.1 מיליון ש"ח ל 95.3 מיליון ש"ח. זו כבר לא רק בעיה ממוקדת במשכנתאות, אלא תיק שבו האשראי המסחרי תופס נתח הולך וגדל מתוך שכבת האשראי הבעייתי.

גם התנועה במהלך השנה אינה מעודדת. יתרת האשראי שסווגה מחדש כלא צובר במהלך 2025 עלתה מ 166.5 מיליון ש"ח ל 219.4 מיליון ש"ח. במקביל, היקף האשראי שחזר לצבור הכנסות ריבית ירד מ 103.7 מיליון ש"ח ל 83.8 מיליון ש"ח. כלומר, לא רק שהמלאי הסופי תפח, אלא שקצב הכניסה לסיווג הבעייתי גבר בעוד שקצב היציאה ממנו נחלש.

בתיק הדיור הלחץ כבר ניכר היטב. הלוואות לדיור בפיגור של 90 יום ומעלה הגיעו ליתרת חוב רשומה של 182.0 מיליון ש"ח, לעומת 114.8 מיליון ש"ח בסוף 2024. שיעור זה עומד כעת על 1.9% מסך האשראי לדיור. מי שמסתפק במסר המרגיע על קיומן של בטוחות נדל"ן, מפספס את העובדה שהיקף הפיגורים עצמו כבר אינו שולי כלל.

יש כאן פרט נוסף, עדין אך מהותי. בתוך האשראי הלא צובר, רכיב החובות שאינם בפיגור של 90 יום ומעלה זינק מ 33.7 מיליון ש"ח ל 65.8 מיליון ש"ח. הזינוק בלט במיוחד באשראי המסחרי – 49.5 מיליון ש"ח לעומת 3.2 מיליון ש"ח בלבד בשנה הקודמת. המשמעות היא שחלק מההרעה מזוהה לא רק דרך פיגור טכני בתשלומים, אלא באמצעות סיווג אשראי יזום. זהו לרוב איתות לכך שהבנק מזהה חולשה אצל הלווים עוד בטרם היא מתורגמת בפועל לפיגור בלוח הסילוקין.

מדוע ההפרשה בכל זאת ירדה?

כאן טמון לב הסתירה. ההסבר המלווה את דוח רווח והפסד מייחס את הירידה בהוצאות להפסדי אשראי ב 2025 בעיקר לקיטון של כ 36.7 מיליון ש"ח בהפרשה הקבוצתית, שנבע ברובו מירידה ביתרת האשראי לאנשים פרטיים. מנגד, נרשם גידול של 18.7 מיליון ש"ח בהפרשה הפרטנית, לצד קיטון של 9.5 מיליון ש"ח בהוצאות בגין מחיקות בהשוואה ל 2024.

בפועל, הירידה בשורה הכוללת אינה מעידה על ירידה ברמת הסיכון. היא משקפת שילוב של שלושה כוחות: בסיס אשראי פרטי מצומצם יותר שמשך כלפי מטה את ההפרשה הקבוצתית, היקף מחיקות מתון יותר, וגידול בהפרשה הפרטנית שטרם הספיק כדי לקזז את מלוא ההשפעה של שני הגורמים הראשונים.

דוח הדירקטוריון משלים את התמונה. הבנק עצמו מציין כי שיעור הפיגורים והכשלים במשכנתאות נמצא במגמת עלייה, בעיקר על רקע סביבת הריבית הגבוהה וסיום מתווה דחיית התשלומים. במקביל, הבנק מדגיש כי שיעור המחיקות נותר נמוך מאוד מאחר שהאשראי מגובה בבטוחות נדל"ן למגורים. זהו משפט מפתח: הוא מסביר כיצד ייתכן גידול בפיגורים ובאשראי הבעייתי, מבלי שהדבר יתורגם באופן מיידי ובאותה עוצמה לשורת ההוצאה בדוח רווח והפסד.

המסקנה היא ש 2025 אינה שנה שבה הסיכון התפוגג. זו שנה שבה קיומן של בטוחות והמנגנון החשבונאי של ההפרשות אפשרו להוצאה להישאר נמוכה יחסית, גם כשהלחץ בתיק האשראי גבר. לפיכך, מי שמפרש את הירידה בהפרשות כעדות לניקוי התיק, קורא את התמונה בצורה הפוכה.

קיים כאן רובד נוסף. הבנק מציין כי ב 2025 הוא החמיר את סיווג הלווים בתיק הצרכני ובתיק הדיור, כאשר זוהו אינדיקטורים שליליים כגון החזרות הרשאות לחיוב חשבון (מס"ב), פיגורים, או תקופות דחייה ארוכות ביחס לכושר החזר סביר. כמו כן, הבנק הרחיב את הגילוי לגבי לווים בקשיים פיננסיים שבוצעו להם שינויי תנאים (רה-ארגון חוב). נתון זה מהותי, שכן הוא מעיד על כך שהבנק עצמו זיהה את העלייה ברמת הסיכון ולא התנהל ב 2025 מתוך הנחה שסביבת המאקרו הפכה לנוחה יותר.

התמונה העולה מביאור 29ב

חשיבותו של ביאור 29ב אינה טמונה רק בתוספת הנתונים, אלא בחידוד אופי הסיכון. היתרה הכוללת של חובות לווים בקשיים פיננסיים שעברו שינוי תנאים עלתה מ 67.3 מיליון ש"ח ל 73.6 מיליון ש"ח. אולם, הרכב התיק השתנה: בעוד שב 2024 הלחץ התרכז כמעט בלעדית במשכנתאות, ב 2025 התווספה יתרה של 26.8 מיליון ש"ח באשראי המסחרי.

זוהי נקודה מהותית, שכן היא מלמדת שהלחץ אינו מסתכם עוד בשאריות של דחיות ופריסות חוב במשכנתאות, אלא זולג גם לחשיפה מסחרית שחייבה ארגון מחדש. מנגד, היקף החובות שכשלו במהלך שנת הדיווח לאחר שעברו שינוי תנאים דווקא ירד מ 10.1 מיליון ש"ח ל 2.7 מיליון ש"ח. זוהי תזת הנגד המרכזית: לא כל מדדי איכות האשראי מידרדרים במקביל, וההרעה אינה מצטיירת כקריסה מערכתית של כלל החובות שהוקפאו.

עם זאת, אסור לטעות בתמונה הכוללת. אם החובות שכשלו לאחר שינוי תנאים ירדו, אך מלאי האשראי הלא צובר והפיגורים העמוקים בכל זאת תפח, המשמעות היא שההרעה המרכזית ב 2025 לא נבעה רק ממסלול צר של הלוואות שעברו פריסה וקרסו. היא נובעת ממלאי רחב יותר של חובות, בעיקר בדיור ובמסחרי, שהבשילו לכדי סטטוס בעייתי.

ניתן לראות זאת גם בהזדקנות מלאי האשראי הלא צובר. סך החובות הלא צוברים שגילם עולה על שנה צמח מ 56.2 מיליון ש"ח ל 84.8 מיליון ש"ח. בדיור לבדו, סכום זה עלה מ 44.3 מיליון ש"ח ל 60.5 מיליון ש"ח. זה אינו זעזוע נקודתי של רבעון בודד.

מה יידרש כדי לסגור את הפער?

מבחן התוצאה הראשון ל 2026 ברור: האם שיעור ההוצאה להפסדי אשראי יתחיל להתכנס מחדש לאיתותים שעולים ממדדי איכות האשראי. אם מלאי האשראי הלא צובר והפיגורים העמוקים ייוותרו ברמות גבוהות, יקשה על הבנק לשמר לאורך זמן יחס הוצאה של 0.32% ומגמת ירידה ביחס יתרת ההפרשה.

המבחן השני נוגע לתיק הדיור. לאחר שהיקף ההלוואות בפיגור של מעל 90 יום טיפס ל 182.0 מיליון ש"ח, השוק יצפה לראות בלימה או לכל הפחות התמתנות במגמה. אחרת, הטענה כי כריות הביטחון הנדל"ניות מספיקות כדי לרכך את המכה, תעמוד למבחן מחמיר בהרבה.

המבחן השלישי מתמקד באשראי המסחרי. הזינוק ל 95.3 מיליון ש"ח בחובות לא צוברים והופעתם של חובות מסחריים שעברו שינוי תנאים, מעידים כי הבעיה חרגה מגבולות המשכנתאות. אם ההרעה בתיק המסחרי תימשך, יקשה לטעון כי מדובר בתופעת לוואי חולפת של סיום מתווה דחיות התשלומים.

עבור חברת יצוא, המחזיקה בבנק, זוהי נקודה קריטית. במאמר הקודם טענו כי השוק מייחס משקל יתר לשורת הרווח של הבנק, ומשקל חסר לאיכותו. הניתוח הנוכחי ממחיש כי הפער הזה אינו תיאורטי בלבד – ב 2025 הוא כבר מגובה במספרים. הרווח אמנם צמח, אך הדבר קרה בשנה שבה מדדי הסיכון בתיק טיפסו בקצב מהיר יותר מההוצאה שנרשמה בגינם. זוהי בדיוק סוגיית איכות הרווח שהשוק יידרש לנתח לעומק בדוחות הבאים.