עשות: שנת המבחן של Reliance Gear בארה"ב

לא רק "נוכחות בארה"ב"

הדיון סביב עשות כבר עבר משאלת הביקוש לשאלת התרגום שלו לכושר ייצור, לרווחיות ולתזרים. ניתוח זה מתמקד בחוליה האמריקאית, Reliance Gear, שבה נפער פער מהותי בין החזון האסטרטגי לבין התוצאות הכלכליות בפועל.

התזה המרכזית ברורה: Reliance נותרה נכס אסטרטגי, אך מבחינה כלכלית היא טרם הוכיחה את עצמה כפלטפורמה יציבה. בשנת 2025 היא העניקה לעשות נוכחות מקומית בארה"ב, קרבה ללקוחות, בסיס לשיתופי פעולה ויכולת לנצל את כספי הסיוע האמריקאי. עם זאת, באותה שנה היא רשמה צניחה במכירות וברווחיות, סיימה כמעט ללא רווח תפעולי, ונותרה תלויה בתמיכת החברה האם.

זהו לב העניין. לו Reliance הייתה קבלן משנה שולי, שחיקת המרווחים הייתה מטרידה אך לא אסטרטגית. אך עשות עצמה מסמנת את ארה"ב כטריטוריית יעד, את Reliance כזרוע אסטרטגית, ואת 2026 כשנת מפנה. התוכנית כוללת החלפת מנכ"ל (שבוצעה במחצית השנייה של 2025), טיוב כוח אדם, התייעלות תפעולית וחיזוק מערך השיווק והמכירות. זוהי הכרה בכך שהפלטפורמה אומנם קיימת, אך המודל הכלכלי שלה רחוק מלהשביע רצון.

הפער מתחדד לנוכח המצגת לשוק ההון, שבוחרת להבליט צמיחה של 20% במכירות Reliance בין 2022 ל 2025, מ 41 מיליון ש"ח ל 49 מיליון ש"ח (כולל פעילות בינחברתית). זוהי זווית נוחה. ההשוואה ל 2024 מחמיאה הרבה פחות: ב 2025 צנחו המכירות הכוללות של Reliance ל 48.5 מיליון ש"ח (לעומת 69.9 מיליון ש"ח), והרווח הגולמי התרסק ל 4.2 מיליון ש"ח (לעומת 16.3 מיליון ש"ח). מי שנאחז בנרטיב הצמיחה בלבד, מפספס את שנת האיפוס שעברה על החברה.

מה חשפה שנת 2025

השחיקה ב Reliance לא הייתה קוסמטית, והיא ניכרת כמעט בכל שורת רווח משמעותית. המכירות הכוללות צנחו ב 30.5%, המכירות החיצוניות ירדו ב 17.4%, הרווח הגולמי נחתך ב 73.9%, והרווח התפעולי נמחק כמעט לחלוטין.

הפירוק הזה קריטי, שכן הוא ממחיש שהחולשה לא נבעה רק מירידה בביקושים מצד לקוחות חיצוניים. גם הפעילות הבינחברתית, שאמורה לספק ל Reliance עוגן יציב מתוך הקבוצה, התכווצה בחדות. לכן, 2025 אינה מצטיירת כעוד שנה חלשה בשוק תנודתי, אלא כשנה שבה הזרוע האמריקאית כשלה בשימור רמת פעילות ורווחיות סבירה, אפילו כשהיא נשענת על תמיכה פנימית.

גם צבר ההזמנות אינו מספק נחמה. בסוף 2025 עמד הצבר של Reliance על 74.3 מיליון ש"ח, לעומת 95.5 מיליון ש"ח בסוף 2024. מתוך סכום זה, 56.5 מיליון ש"ח מקורם בהזמנות מהחברה האם, לעומת 79.6 מיליון ש"ח בשנה הקודמת. כלומר, החלק שאינו נשען על הזמנות פנימיות אומנם לא נשחק דרמטית, אך רוב הצבר עדיין תלוי בקבוצה. זוהי נקודה מהותית: Reliance טרם פיתחה עצמאות מסחרית בארה"ב, גם אם אינה קורסת.

הדגש ששמה ההנהלה על שינוי תמהיל המכירות, חיזוק מערך השיווק והתמקדות בלקוחות תעופה מובילים, מדבר בעד עצמו. הצורך בשינוי תמהיל הלקוחות והמוצרים מעיד שההרכב הנוכחי אינו מייצר רווחיות מספקת. הצורך בחיזוק השיווק והמכירות מלמד שהפלטפורמה המקומית טרם ביססה עומק מסחרי עצמאי. והחלפת מנכ"ל באמצע השנה אינה, ככלל, תגובה לשיבוש נקודתי גרידא.

מדוע עשות עדיין זקוקה ל Reliance

כאן טמון המתח. Reliance חלשה כלכלית, אך עשות אינה יכולה להתייחס אליה כאל פעילות שולית שניתן לקצץ בהינף יד. מבחינה תפעולית ואסטרטגית, זוהי זרוע קטנה שהשפעתה חורגת ממידותיה. המצגת מונה 43 עובדים בארה"ב לעומת 478 בישראל, וממתגת את החברה הבת כמנוע צמיחה בשוק האמריקאי, כפלטפורמה המעניקה נוכחות וקרבה ללקוחות, וכבסיס להתרחבות בשוק התעופה ולשיתופי פעולה עם חברות ישראליות.

אך החשיבות העמוקה יותר טמונה במקום אחר: כספי הסיוע. עשות מצהירה כי היכולת לנצל את כספי הסיוע האמריקאי דרך ייצור בארה"ב היא יתרון יחסי מובהק מול מתחרותיה. ככל שחלק ניכר יותר מהסיוע מחויב ברכש גומלין בארה"ב, כך גדל משקלה של Reliance. החברה אף מזהירה כי סגירת הפעילות תאלץ אותה להישען על ספקים אמריקאיים חיצוניים, מה שיגדיל את התלות בגורמים שאינם בשליטתה וישליך על שימור הידע, בקרת האיכות והתפעול.

כלומר, Reliance אינה רק "עוד מפעל". היא החוליה המקשרת בין הליבה הישראלית לבין הצורך של עשות לשמור על רלוונטיות בכללי המשחק האמריקאיים. עובדה זו מסבירה מדוע החברה ממשיכה להזרים אליה הון, ומדוע המצגת ממשיכה לשווק אותה כפלטפורמה אמריקאית גם לאחר שנה חלשה.

אלא שהחוליה הזו טרם עומדת בזכות עצמה. בביאור על ההשקעה ב Reliance, עשות מציינת כי בשנים האחרונות נרשם שיפור, לרבות מעבר לרווחיות גולמית ותפעולית ולתזרים מזומנים חיובי מפעילות שוטפת. ועם זאת, נכון לסוף 2025, עדיין קיימים ספקות באשר ליכולתה להמשיך לפעול ללא תמיכה עסקית מהחברה האם. זהו ניסוח חריג בחומרתו. הוא אינו מתאר חולשה זמנית, אלא פעילות שטרם זכתה לחותמת של עצמאות תפעולית.

במקביל, החברה מציינת כי העמידה ל Reliance הלוואות בהיקף של כ 12.4 מיליון ש"ח, צמודות דולר, בריבית SOFR ל 3 חודשים בתוספת 1.7%, וללא מועד פירעון מוגדר. הלוואה זו אינה הופכת את Reliance לאיום קיומי על עשות, אך היא מחדדת את המציאות: זוהי זרוע אסטרטגית שטרם הפכה למכונה עצמאית לייצור ערך.

שנת 2026 היא שנת המבחן

תוכנית העבודה של Reliance ל 2026 אינה כללית, והיא מסמנת היטב את מוקדי הבעיה. החלפת המנכ"ל במחצית השנייה של 2025 מעידה על זיהוי כשל ניהולי או ביצועי. טיוב כוח האדם וההתייעלות התפעולית מצביעים על פריון נמוך או על מבנה הוצאות בעייתי. חיזוק מערך השיווק והמכירות, לצד שינוי תמהיל הלקוחות והמוצרים והתמקדות בלקוחות תעופה מובילים, מצביעים על בעיה באיכות הביקושים, ולא רק בכמותם.

עשות מכוונת למפנה ב Reliance בשלוש חזיתות במקביל: שדרה ניהולית, מבנה עלויות ומערך מכירות. זו אינה תוכנית קוסמטית, אלא מהלך שנועד להפוך פעילות בעלת רציונל אסטרטגי חזק לכזו המגובה גם בהצדקה כלכלית.

מה נדרש כדי שהשוק יתחיל לתמחר את Reliance כפלטפורמה ולא כניסוי מתמשך?

קיים כאן סיכון נוסף שקל להחמיץ. עשות מציינת כי הסכם הסיוע הנוכחי יפוג ב 2028, ואין ודאות לגבי חתימת הסכם חדש או היקפו. לכן, האסטרטגיה של Reliance אינה יכולה להישען בלעדית על ניצול כספי הסיוע. אם הזרוע האמריקאית לא תעמיק את המכירות הישירות, בדגש על מגזר התעופה, חלק ניכר מהערך האסטרטגי שלה יישאר תלוי במשתנה חיצוני שאינו בשליטת החברה.

מבחן התוצאה

Reliance Gear אינה סיפור דיכוטומי. היא אינה כישלון חרוץ שיש לחסל, אך גם לא פלטפורמה אמריקאית שהוכיחה את עצמה. נכון לסוף 2025, היא מצטיירת בעיקר כחוליה אסטרטגית שהמודל הכלכלי שלה טרם הוכח.

זה בדיוק מה שהופך את 2026 לשנת מבחן קריטית. לעשות יש סיבות טובות להמשיך להחזיק ולטפח את Reliance: נוכחות מקומית בארה"ב, קרבה ללקוחות, יכולת לנצל כספי סיוע ודריסת רגל בשוק התעופה. אולם לאחר 2025, הסיפור הזה אינו יכול להישען עוד על חשיבות אסטרטגית בלבד. הוא חייב להיות מגובה ברווחיות, בתמהיל לקוחות בריא, ובירידה ממשית בתלות בחברה האם.

במצבה הנוכחי, Reliance היא יותר חוליה אסטרטגית מאשר פלטפורמה כלכלית. אם תוכנית 2026 תצלח, עשות תרוויח זרוע אמריקאית שערכה עולה משמעותית על גודלה הפיזי. אם לא, היא תיוותר עם נכס שחשוב להחזיק, אך קשה מאוד להצדיק מבחינה כלכלית.