פועלים: למה ההפרשה הקבוצתית ממשיכה לטפס למרות מדדי אשראי חזקים

הניתוח הקודם התמקד בתמונה הרחבה של 2025. ניתוח ההמשך הנוכחי מחדד נקודה שהכותרת הראשית מעט מטשטשת: כיצד ייתכן ששיעור האשראי הלא צובר ירד ל 0.48%, שיעור האשראי הבעייתי ירד ל 1.48%, ויחס הכיסוי על האשראי הלא צובר זינק ל 310%, אך במקביל ההוצאה להפסדי אשראי עלתה ל 0.27% והכרית הקבוצתית המשיכה לטפס.

התשובה היא שפועלים אינו מתמחר אירוע שכבר התממש, אלא סיכון עתידי. זוהי נקודה מהותית: האשראי הבעייתי והאשראי הלא צובר הם מדדי עבר, בעוד שההפרשה הקבוצתית משקפת את הערכת ההנהלה לגבי ההפסדים שהתיק עלול לספוג בהמשך. לכן, הפער בין הנתונים אינו סתירה חשבונאית, אלא הצהרת כוונות: הבנק סבור שהתיק נראה טוב, אך לא במידה המצדיקה ויתור על שמרנות.

התזה הזו אינה נשענת על אמירות כלליות בנוגע ל"אי ודאות", אלא על שלושה ממצאים חדים.

הממצא הראשון: השיפור במדדי האיכות אמיתי, אך לא תורגם לשחרור רזרבות. סיכון האשראי הבעייתי ירד ב 9.0% ל 8.419 מיליארד ש"ח, וסיכון האשראי הלא צובר ירד ב 10.7% ל 2.837 מיליארד ש"ח. למרות זאת, שיעור ההוצאות בגין הפסדי אשראי עלה מ 0.16% ל 0.27%.

הממצא השני: כמעט כל הגידול ביתרת ההפרשה נבע מהבסיס הקבוצתי. יתרת ההפרשה הכוללת עלתה ב 904 מיליון ש"ח ל 8.840 מיליארד ש"ח; ההפרשה הקבוצתית גדלה ב 964 מיליון ש"ח, בעוד שההפרשה הפרטנית ירדה ב 60 מיליון ש"ח. זו אינה תגובה לגל של כשלי אשראי נקודתיים, אלא החלטה מודעת לשמר כרית ביטחון מול תיק צומח.

הממצא השלישי: מוקד הסיכון המרכזי שמסביר את הזהירות הוא ענף הבינוי והנדל"ן. החשיפה הכוללת של הבנק לענפי הבינוי והנדל"ן בישראל עלתה ב 12.5% ל 189.241 מיליארד ש"ח, המהווים כ 28.1% מסך סיכון האשראי לציבור בישראל. כ 93.4% מחשיפה זו מרוכזים בחטיבה העסקית, וכ 53% מחשיפת החטיבה מופנים לבנייה למגורים.

התרשים ממחיש את לב הסיפור. קל להסתנוור מהצד השמאלי: האשראי הלא צובר יורד, האשראי הבעייתי יורד, ואפילו שיעור ההפרשה הכוללת מתוך האשראי רושם ירידה קלה מ 1.76% ל 1.72%. אך כאן טמונה הטעות: מה שירד הוא היחס, לא מרווח הביטחון. כאשר התיק צומח בקצב מהיר, היחס עשוי לרדת גם כשהבנק ממשיך לעבות את הכרית. בפועל, יחס הכיסוי על האשראי הלא צובר זינק מ 254.7% ל 310.4%, נתון שאינו מאפיין בנק שמרגיש בנוח לשחרר רזרבות.

ההפרשה הקבוצתית מספרת סיפור שונה מהרשימה הבעייתית

כדי להבין את הפער, יש להפריד בין שני מנגנונים. המנגנון הפרטני מגיב ללווים ספציפיים שנקלעו לקשיים, בעוד שהמנגנון הקבוצתי נשען על התיק כולו, על מודל הפסד צפוי ועל תרחישי מאקרו. ב 2025, המנגנון הפרטני דווקא האיר פנים לבנק: ההפרשה הפרטנית רשמה הכנסה בעקבות גביות ממספר לווים בודדים. מנגד, ההוצאה להפסדי אשראי בשנה כולה וברבעון הרביעי נבעה מהגדלת ההפרשה הקבוצתית, בעיקר על רקע צמיחת תיק האשראי והמשך אי הוודאות הכלכלית.

הבחנה זו קריטית, שכן היא מסבירה מדוע אין לחפש את מוקד הסיכון רק ברשימת הלווים שכשלו. לו פועלים היה מזהה הידרדרות חריפה אצל לווים ספציפיים, היינו עדים לעלייה בהפרשה הפרטנית. אך המציאות שונה: הבנק בחר לעבות כרית רחבה על תיק שביצועי העבר שלו נראים מצוין, אך במבט צופה פני עתיד התמונה מורכבת יותר.

מבנה יתרת ההפרשה מחזק מסקנה זו. בסוף 2025 עמדה יתרת ההפרשה הכוללת על 8.840 מיליארד ש"ח, מתוכם 7.765 מיליארד ש"ח בהפרשה קבוצתית, המהווים כ 87.8% מסך הכרית. שנה קודם לכן, משקלו של הרכיב הקבוצתי עמד על כ 86.4%. כלומר, הכרית לא רק תפחה, אלא גם הפכה למוטת הפרשה קבוצתית.

נקודה נוספת דורשת התייחסות: ההפרשה הקבוצתית מחושבת על בסיס שלוש תחזיות כלכליות: אופטימית, תרחיש בסיס ופסימית. בסוף 2025 עמדה יתרת ההפרשה הקבוצתית על כ 8.5 מיליארד ש"ח, והבנק מדגיש כי היא משקפת אי ודאות גבוהה, חרף ההתפתחויות החיוביות ברבעון הרביעי. יתרה מכך, לו הבנק היה מתמחר את התיק בישראל אך ורק לפי התחזית הפסימית, ההפרשה הקבוצתית הייתה מזנקת בכ 1.2 מיליארד ש"ח מעבר לסכום שדווח. מנגד, תמחור לפי התחזית האופטימית בלבד היה מקטין את ההפרשה בכ 0.9 מיליארד ש"ח.

המשמעות היא שהרזרבה הנוכחית אינה רק פועל יוצא של כשלים שכבר התרחשו, אלא נגזרת של מידת החומרה שהנהלת הבנק מייחסת להרעה אפשרית בסביבה הכלכלית. כאשר הבנק מבהיר שהתחזית הפסימית אינה מהווה תרחיש קיצון, הוא למעשה מאותת שהכרית הנוכחית נועדה לניהול אי ודאות, ואינה משקפת חזרה לנורמליזציה.

הנדל"ן אינו סעיף רקע, אלא מרכז הכובד של השמרנות

כאן נכנס לתמונה תיק הבינוי והנדל"ן. על פניו, התמונה נראית נוחה: סך סיכון האשראי הלא צובר בענף צלל ב 35.1% ל 377 מיליון ש"ח, ושיעור סיכון האשראי הבעייתי ירד מ 1.32% ל 1.16%. קריאה שטחית של הנתונים עלולה להוביל למסקנה שהסיכון בענף נמצא במגמת שיפור מתמדת.

אולם, סביבת המאקרו מצדיקה פחות נינוחות. מכירות הדירות החדשות צנחו בכ 25% ב 2025, ומלאי הדירות הלא מכורות תפח לכ 83 אלף יחידות בדצמבר. מחירי הדירות אמנם רשמו עלייה נומינלית של 0.4% בחישוב שנתי, אך נותרו נמוכים ב 1.4% מהשיא של פברואר 2025. הבנק קושר את רמת הסיכון גם לסביבת הריבית הגבוהה, לעלויות הבנייה ולשחיקה בכוח הקנייה של משקי הבית.

המשמעות היא שפועלים אינו בוחן רק את מקרי חדלות הפירעון שכבר התרחשו. הוא מנתח שוק שבו מלאי הדירות הלא מכורות תופח, תנאי המימון הופכים רגישים יותר, והרגולטור מתערב במבני המכירה. החל מ 6 באפריל 2025, הוראת ניהול בנקאי תקין 203 מחייבת הקצאת הון גבוהה יותר בפרויקטים למגורים שבהם שיעור החוזים עם תשלום לא לינארי (דחיית מעל 40% מתמורת הדירה למועד המסירה) חוצה רף מסוים. הבנק מבהיר כי ביצע התאמות במדיניות האשראי לפרויקטים הנשענים על תקבולים לא לינאריים, מהלך שאינו מאפיין גוף פיננסי המסתמך על נתוני עבר בלבד.

התרשים מחדד מדוע פועלים ממשיך לתחזק כרית עבה, גם כשהמדדים הגלויים מאירים פנים. ענף הנדל"ן אינו רק גדול, הוא ממשיך לצמוח. החשיפה הכוללת לבינוי ונדל"ן טיפסה ל 189.241 מיליארד ש"ח, כשהמרכיב הדומיננטי הוא בנייה למגורים עם 92.861 מיליארד ש"ח. נכסים מניבים מוסיפים 42.927 מיליארד ש"ח, והחטיבה העסקית מרכזת כמעט את כל החשיפה הזו. לא מדובר בפינה זניחה בתיק, אלא באחד מציריו המרכזיים.

חשוב להבין גם מה לא מתרחש כאן: פועלים אינו מאותת על קריסה בענף. נהפוך הוא, הוא מציג ירידה באשראי הבעייתי ובאשראי הלא צובר. עם זאת, הוא כן מסמן שהענף נכנס ל 2026 עם פרופיל סיכון שמצדיק שמרנות: מלאי גבוה, קצב מכירות מתון, מבצעי קבלן שסופגים הכבדה רגולטורית, ותיק אשראי בנקאי שהולך ותופח בתוך הענף.

היכן מסתתר הפער: ברשימות המעקב ובמבנה הפרויקטים

כדי להבין מדוע מדדי האיכות הראשיים אינם מספרים את התמונה המלאה, יש לבחון שני מוקדים שזוכים לפחות תשומת לב. הראשון הוא סיכון האשראי שאינו בדירוג ביצוע אשראי; השני הוא מבנה החשיפה בתוך פרויקטי הנדל"ן.

בענפי הבינוי והנדל"ן, סך סיכון האשראי שאינו בדירוג ביצוע אשראי עלה ב 10.6% ל 3.394 מיליארד ש"ח. בתוך קטגוריה זו, הרכיב שאינו מוגדר כבעייתי אך גם אינו בדירוג ביצוע זינק ב 41.5% ל 1.190 מיליארד ש"ח. כלומר, דווקא בתקופה שבה האשראי הבעייתי הגלוי התכווץ, שכבת המעקב המוקדם התרחבה. נתון זה אינו סותר את השיפור במדדים הראשיים, אך הוא מסביר מדוע הבנק אינו ממהר להסיק שהסיכון הכולל פחת.

המוקד השני הוא פילוח תיק הנדל"ן בחטיבה העסקית לפי שיעור מימון וכושר ספיגה. כאן מתבהרת נטייתו של הבנק לזהירות: בתיק הקרקעות, אשראי בהיקף של 20.693 מיליארד ש"ח, כשני שלישים מהיתרה, מאופיין בשיעור מימון של מעל 65%. בפרויקטים בבנייה, 33.704 מיליארד ש"ח (41.3% מהחשיפה) משויכים לפרויקטים עם כושר ספיגה של עד 50%, לעומת 28.9% בשנה הקודמת. המדרגה הרגישה ביותר, כושר ספיגה של עד 25%, יותר מהכפילה את עצמה ל 2.174 מיליארד ש"ח.

יש לסייג כי נתוני שיעור המימון וכושר הספיגה אינם משקללים את גידור הסיכון באמצעות ביטוח ממבטחי משנה או איגרות חוב צמודות אשראי. לפיכך, הם אינם מעידים בהכרח על היקף ההפסד הפוטנציאלי של הבנק, אך הם בהחלט משקפים את היקף הסיכון הגולמי שהבנק נדרש לנהל מקרוב.

נתונים אלה מסבירים את הפער בין התמונה הכללית להתנהגות ההפרשה. לו האשראי הבעייתי הקלאסי היה חזות הכול, היינו מצפים לשחרור רזרבות או לפחות לעצירה בבנייתן. במקום זאת, הבנק משדר מסר ברור: נכון לעכשיו, הקשיים טרם התפשטו בקרב הלווים, אך חלק מתיק הפרויקטים הפך לרגיש יותר. לכן, עדיף לתחזק כרית ביטחון בטרם הבעיה תצוף על פני השטח.

הבנק כמעט מצהיר על כך במפורש, כשהוא מדגיש את עוצמת מדדי האיכות ואת העובדה שיתרת ההפרשה גדולה פי שלושה ויותר מהאשראי הלא צובר. זו אינה התנהלות של גוף המנסה למקסם רווח בטווח הקצר, אלא של בנק המעדיף לשמר עודף זהירות כל עוד מוקדי הסיכון הענפיים, ובראשם הנדל"ן, טרם התייצבו לחלוטין.

מסקנה

המסקנה היא שההפרשה הקבוצתית של פועלים אינה סותרת את מדדי האשראי החזקים, אלא את הפרשנות האופטימית שלהם. אכן, האשראי הלא צובר התכווץ והאשראי הבעייתי ירד. עם זאת, התיק צמח ב 13.4% ל 502.881 מיליארד ש"ח, הריכוז בענפי הבינוי והנדל"ן נותר גבוה, ושכבות המעקב המוקדם בתוך הנדל"ן ממשיכות להתרחב.

לכן, נכון יותר לפרש את שנת 2025 כך: פועלים אינו מתחזק כרית גבוהה משום שהוא מזהה פגיעה רוחבית בתיק. הוא עושה זאת משום שהוא רואה תיק חזק, אך כזה שנכנס ל 2026 עם רמת ריכוזיות ואי ודאות שאינן מאפשרות להחליף שמרנות בשאננות. הדבר קריטי במיוחד כעת: ככל שתרומת הריבית הגבוהה תפחת, איכות הרווח תיבחן יותר דרך פריזמת ההפרשות ופחות דרך השורה התחתונה בלבד.

תזת הנגד שרירה וקיימת: אם שוק הדיור יתייצב, מלאי הדירות יתכווץ, משקלם של מבצעי הקבלן ירד והלווים הגדולים ימשיכו לשרת את חובם, ייתכן שחלק מהכרית יתברר בדיעבד כעודף זהירות. אולם, נכון לסוף 2025, פועלים מציג עמדה ברורה: האשראי נראה חזק, אך הבנק בוחר לנהל אותו מתוך תפיסה שטרם הגיעה העת להוריד את המגננות.